Page 22 - תאטרון 40
P. 22
פרופ' שולי לב-אלג'ם ופרופ' גד קינר (קיסינגר)
גד קינר (קיסינגר) :אני רוצה לעבור ללילך .באיזשהו מובן ,הדברים של שולי ,נראה לי,
עומדים אולי בסתירה מסוימת לפעילות שלך .למעשה ,עוד כשלמדת בחוג לתאטרון וייסדת
את " smallבמה" ,ועד היום -כשאת מייסדת קבוצה משלך ,דרך עבודתך ב'תמונע'
וב'ישראדרמה' -נראה לי שהקו שעובר דרך כל הדברים האלה -הוא מרד .סוג מסוים של אי
נחת עם מה שקורה במימסד התאטרוני הישראלי ואיזשהו ניסיון לענות על זה בכל מיני
דרכים .האם אני צודק? והאם החוג באיזשהו מקום מתקשר לזה?
לילך דקל-אבנרי :בעשר השנים האחרונות יש שינוי די משמעותי במה שקורה בשדה
התאטרון והפרפורמנס בארץ .באיזשהו מקום תחושת התסכול ששולי משמיעה ,מוצדקת,
אבל גם מפני שקמו אלטרנטיבות נוספות .אחד המוסדות שקיבל המון כוח בשנים האחרונות
הוא בית הספר לתאטרון חזותי בירושלים ,שהולך בקו מאוד מסוים ,דרך מסלול של שחקן-
יוצר וחשיבה יותר עצמאית ויותר פרפורמטיבית ,ולא בהכרח מבוסס-טקסט .בעולם זה
התחיל בשנות ה 90-ואנחנו בפיגור של 30שנה .כך שיש גם שאלה בעצם של החיבור של
האקדמיה לשיח הפרפורמטיבי ,שגם ממנו האקדמיה מדירה את עצמה באיזשהו אופן ,מלבד
איזושהי נישה שהחלה להתפתח בשנים האחרונות .זה משהו שדיברתי עליו גם בברלין ,גם
שם כשמדברים על מדינת ישראל ועל תאטרון ,השיח על שפה אמנותית נגמר בחמש דקות
ראשונות ומיד עוברים לפוליטיקה .זה קצת מטריד.
גד קינר (קיסינגר) :עושים כאן איזושהי דיכוטומיה ,זאת אומרת שהפרינג' הוא שם
והתאטרון הרפרטוארי הוא כאן ,ואת זה אפשר לעשות כאן -ואת זה אי אפשר לעשות כאן.
למה?
לילך דקל-אבנרי :כשהתחלתי ליצור לא חשבתי שאהיה יוצרת כזו או אחרת .בער בי לומר
משהו .זה התחיל באמת בגבולות ששמו לי בחוג והייתי חייבת לפרוץ אותם; זה בעצם איך
20ת א ט ר ו ן גיליון 40
