Page 17 - תאטרון 40
P. 17
ובמובן הזה אני נוטה להסכים איתך ,מוטי ,אבל זה משקף איזושהי עמדה ,של אנשים שלא
רוצים שכל הזמן יטיחו להם בפנים את האמיתות הקשות מהטלוויזיה ומהעיתונות
ומהמציאות ,אחרי שהם מגיעים מרחוק ,וצריכים למצוא חניה ,למצוא בייביסיטר ,לאכול
במזנון ,ואחרי כל זה הם יושבים באולם וצועקים עליהם.
חיים נגיד :אני רוצה לתת גם את רשות הדיבור ליוסי יזרעאלי ,שלא הצליח להגיע אלינו
היום ,אבל ביקש ממני לקרוא גילוי דעת שכתב להנהלת איגוד הבמאים ,עם ייסודה בשנת
.2009הוא מציע שדרישות האיגוד יהיו בין השאר שחברי הנהלה ציבורית של תאטרון
ציבורי ימונו לתקופה מירבית של תשע שנים ,יושב ראש ההנהלה לא יכהן יותר מעשר שנים,
ולפחות מחצית מחברי ההנהלה הציבורית יהיו אמנים ,אנשי רוח ואקדמיה; מנכ"ל תאטרון
ציבורי ימונה לתקופה של שבע שנים בלבד; מנהל אמנותי ייבחר לחמש שנים עם אפשרות
הארכה של שלוש שנים בלבד; מנכ"ל ומנהל אמנותי יעברו תקופת צינון של שנתיים עד
שיוכלו להציע את עצמם לתפקיד ניהול בתאטרון אחר ,וכך נימנע ממשחק הכיסאות
המוזיקליים .הוא כותב" :לאחרונה קבע בית המשפט העליון שהנהלת הבימה שתיבחר בקרוב
תמונה מכאן ואילך לעשר שנים בלבד" .להזכירכם ,המכתב שוגר בשנת ,2009כלומר
להנהלת הבימה הנוכחית היו עוד שלוש שנים עד לסיום תפקידה אילו מונתה אז...
גד קינר (קיסינגר) :אבל היא לא מונתה ,שום דבר לא קרה .הייתה כוונה ,אבל לא קרה
כלום .אני רוצה להוסיף כאן משהו ,לעניין הזה ,במובן מסויים מה שיוסי יזרעאלי מתייחס
אליו הוא מיבנה אנכרוניסטי ,זאת אומרת הוא מדבר על מילוי של איזושהי תבנית
סטרוקטורלית בתאטרון הישראלי ,כאילו התבנית הסטרוקטורלית הייתה קיימת מקדמת דנא,
ורק צריך להחליף את הנפשות הפועלות ,אני לא מקבל את זה .אני חושב שבשנים האחרונות
קורה תהליך מאוד מעניין :הוא זוחל ,הוא איטי ,אבל הוא קורה; היום הפרינג' מקבל יותר
משקל .מן הקבוצה שמעלה את סדאם סדאם של יונתן לוי ,ועד לתאטרון תמונע ולזירה
הבינתחומית וכו' .המקומות האלה מקבלים הרבה יותר משקל .אני רואה לאן אנשים צעירים
חותרים; יותר ויותר מהם חותרים ליצירה עצמאית ,יותר ויותר מהם חותרים אל התאטראות
האלה .הזוהר הגדול של הבימה הולך ודועך ...זה נכון ,יוצאי בית צבי ויורם לוינשטיין
יתנווטו יותר אל התאטרון הרפרטוארי ,הם מקבלים הכשרה שמותאמת למוסדות כאלה ,אבל
אני חושב שהתאטראות הרפרפטואריים מאבדים גובה .לפחות ,בעיני הקהל הנכון .ואולי אני
אופטימיסט חסר תקנה או אוטופיסט ,או אני לא יודע מה ,אבל נראה לי שיש איזה שהוא
שינוי מגמה וזה לא אומר שמה שהיה הוא שיהיה.
כלומר אני חושב שהתאטרון הישראלי צריך לעבור איזה בדק בית מבני האם זה נכון -שמעון
דיבר על אולמות קטנים אני לגמרי מסכים – אבל האם זה צריך להיות האולמות הקטנים של
'הקאמרי' והבימה? אני לא יודע.
מוטי לרנר :אני מסכים מאוד עם הטענה שמעלה בעקביות בשנים האחרונות יהושע סובול,
ולפיה התאטרון הישראלי לא יתפתח עד שיהיה תאטרון מבוזר .הריכוזיות הבלתי נסבלת של
יוצרי התאטרון בתל אביב יוצרת סטגנציה מבהילה .הביזור – דהיינו ,הפניית משאבי היצירה
לפריפריה -היא הדרך היחידה לאיים על המרכז ולאתגר אותו.
חיים נגיד :אבל השינוי המיוחל תלוי גם ב"חינוך חדש" של הקהל ,שמכיר מזה יותר משני
עשורים סוג מסוים מאוד של תאטרון .חינוך כזה ,הוא לא בלתי אפשרי ,אבל הוא תהליך
מאוד מורכב ובעיקר ממושך .מה גם ,שהתאטרון מקבל תמיכה ציבורית לפי קריטריונים
גיליון 40ת א ט ר ו ן 15