Page 13 - תאטרון 40
P. 13
בתשובה" על רקע המצב הבטחוני ,יוצר מצג שווא כאילו רק הצד האחר אשם בהידרדרות
העונתית של המצב ,כאילו איננו לוקים במחלה מוסרית כרונית עקב הכיבוש; התרפקות
דביקה על הנוסטלגיה הגלותית בכנר על הגג ,ובעיקר על התחושה הנאצלת של הנרדפות
והקורבניות עקב הפוגרומים ,תוך טשטוש העובדה שהנרדפים והקורבנות כבר חצו מזמן את
הקווים ,ולא נופלים מרבותיהם ברדיפה ומקרבנות – כל אלה הם בגדר אמירות פוליטיות
מובהקות ,רק לא מן הסוג שהיינו רוצים לשמוע.
חיים נגיד :במלים אחרות :כל מה שנראה כ"לא פוליטי" הוא בעצם פוליטי .ד"ר קופמן-
שמחון ,בבקשה.
קופמן-שמחון :אני מצטרפת לחלק העיקרי של דברי הביקורת שהושמעו כאן .אני חשה
מבוכה לנוכח השפע הכמותי של עשייה תאטרונית בישראל ,שפע שמסנוור במידה רבה את
הקהל .זאת ,כאשר כף רגלם של מיעוטים תרבותיים אינה דורכת בהיכלי התאטרונים
הרפרטואריים .מדובר לא רק בפלחים רציניים מהאוכלוסיה (זהו הפן הפוליטי של התופעה:
הגמוניה מול מיעוט) ,אלא בעיקר בהון תרבותי שאינו בא לידי ביטוי על במותינו ואינו זוכה
לתמיכה תקציבית ממשרד התרבות.
חיים נגיד למה את מתכוונת במילה פוליטי?
קופמן-שמחון :הפוליטי הוא לא רק ייצוג הסכסוך הישראלי-פלסטינאי ,אלא גם יחסי
הכוחות התרבותיים בתוך האוכלוסיה .התאטרון ,בניגוד למחול או למוסיקה בארץ ,נשבה
בידי המבט המערבי .אני מודאגת פחות מן הפן הפוליטי של התופעה ,ויותר מההחמצה
התרבותית של כולנו ,החמצה בקנה מידה קולוסאלי .אנחנו בישראל יושבים על כמות ומגוון
נדיר ואדיר של מסורות אתניות ,ואילו התאטרון שלנו מסתפק בפזילה מערבה .יש בארץ
קבוצות רבות של חובבים או מקצועיות-למחצה ,המעלות הצגות תאטרון בשפות הגולה
השונות (מרוקאית ,אמהרית ,בוכרית ,ג'והורי ,ארמית ,ועוד) .כידוע ,לשון אינה רק אמצעי
קומוניקציה ,היא באה יחד עם שפת גוף ,אינטונציה ,סיפורים ,דמויות ,מוסיקה ,ותנועה .זהו
חומר תאטרוני רוטט ,ואנחנו ממדרים אותו לקטגוריה של תאטרון קהילתי.
חיים נגיד :יש כאן אפלייה עדתית?
קופמן-שמחון :אני לא מחפשת העצמה של הקבוצות הללו או של העדות השונות ,אלא
מודאגת מההפסד של התאטרון הישראלי -בתור אשת תאטרון ובתור קהל .במושגים מהעולם
הכלכלי ,הרי שאנחנו יושבים על מרבצי גז ענקיים של הון תרבותי ,ומותירים אותו קבור
באדמה .ייתכן שההון הזה יכול לתת מענה גם לשאלות של ייחוד ואיכות אמנותית ,וגם לפן
הפוליטי .הייתי רוצה לראות על הבמות המרכזיות בתל-אביב מדי פעם הצגות בלשונות
מגוונות (עם תרגום ,כמובן) ,הצגות מקצועיות להפליא ,בהפקתם ובתיקצובם של תאטרונים
אלה .גם בערבית .המעשה הפוליטי האולטימטיבי בעיניי הוא העלאת הצגות כאלו ב"הבימה".
השפה עצמה היא אמירה פוליטית.
חיים נגיד :מה לדעתך ,מוטי לרנר ,ההשפעה של תרבות הבידור ,למשל הטלוויזיה
המסחרית ,על התאטרון.
גיליון 40ת א ט ר ו ן 11