Page 12 - תאטרון 40
P. 12
מתאפיינים בקהלים קטנים יחסית ,ואולי זה עתידו של תאטרון משובח ,לא בידורי וטלוויזיוני
אלא מאתגר ,מרתק ,מעמיק ואפילו תרפויטי.
מוטי לרנר :אני מסכים עם דברי שמעון ומבקש לחזק אותם באמצעות הטענה הבאה :קיומו
של תאטרון פוליטי עצמאי ,הנוקט עמדה עצמאית ,תלוי במידה רבה בקיומה של אופוזיציה
פוליטית משמעותית הנאבקת על עמדותיה .כאשר האופוזיציה הפוליטית נחלשת ,נחלש גם
התאטרון הפוליטי.
יש לכך שלוש סיבות עיקריות .ראשית ,התאטרון הפוליטי שואב את השראתו מן האופוזיציה
הפוליטית ומשתמש ברעיונות אופוזיציוניים כדי ליצור את הצגותיו .שנית ,התאטרון הפוליטי
שואב מן האופוזיציה הפוליטית את האומץ לנקוט עמדה ולשלם את המחיר עבור נקיטתה.
שלישית ,האופוזיציה הפוליטית מגינה על התאטרון הפוליטי כאשר המשטר מנסה לפגוע בו.
למעשה ,מ 1995-אין אצלנו אופוזיציה פוליטית משמעותית .החברה הישראלית מתבצרת
סביב קונצנסוס לאומי המסרב לנהל מו"מ אמיתי לשלום הוגן עם הפלסטינאים ,ובמקביל
מכשיר את השרצים ההולכים ומתרבים בגלל הכיבוש .ואכן ,כתוצאה מהיחלשותה של
האופוזיציה הפוליטית נוצרה מגמה של חולשה גם בתאטרון הפוליטי .ליצירת מגמה זאת
חברו מנהלי התאטרונים ,מחזאים ,במאים ושחקנים ,שחששו ליזום הפקות של מחזות
פוליטיים .המחזות הפוליטיים שנכתבים נדחים בלי שיקול דעת פוליטי ואמנותי .אני יכול
להעיד על חמישה מחזות פוליטיים שכתבתי מאז 1995שנדחו על ידי רוב התאטרונים בארץ
והועלו רק בחו"ל.
חיים נגיד :וזהו זה? עלינו לקבל את החידלון של האופוזיציה הפוליטית כעובדה מוגמרת?
מוטי לרנר :בשום פנים ואופן .התאטרון חייב להעלות מחזות פוליטיים שיחזקו את
האופוזיציה הפוליטית ויוכיחו לה שלמרות האמצעים הדיקטטוריים-פשיסטים בהם משתמש
המשטר הנוכחי נגד האופוזיציה הפוליטית ונגד התאטרון הפוליטי ,המאבק עדיין אפשרי.
מאבק כזה עשוי לסייע לשיקומה של האופוזיציה הפוליטית ,וכשזאת תשתקם ,היא תוכל
לסייע להתפתחותו של תאטרון פוליטי.
גד קינר (קיסינגר) :אני רוצה לאשש את הדעות שהועלו כאן ,דווקא – באורח פרדוקסלי –
באמצעות הצגת העמדה ההפוכה לכאורה :יש שפע של הצגות פוליטיות בתאטרון הפוליטי,
כמים לים מכסים – מכסים את הזוועות שאנחנו מעוללים לבני עם אחר ,עשרות ספורות של
קילומטרים ,מן התאטרון ,הזוועות של היחס לגר ולתושב שבקרבנו ולא רק מבני המיעוטים,
הזוועות של הפערים המחרידים בין העשירון העליון לאלפיון התחתון – תחום שבו אנו
יכולים לטפוח לעצמנו על השכם ,כי הצלחנו להגיע בו למקום הראשון בעולם; הזוועות של
הצנזורה העצמית של מוסדות התרבות ,והזוועות של הצנזורה המימסדית שכבר לא "מזכירה
ימים ומשטרים אפלים" ,כלשון הפובליציסטיקה התקשורתית ,אלא מחדשת ימיהם כקדם,
בפועל ,הזוועות של חוסר התרבות ואיכות החיים ויחסי האנוש הירודים אצלנו ,וכולי וכולי.
שיר כמו "כולנו יהודים" ,שכולו ליקוק אחד גדול לסגולותיו התרומיות של עם הסגולה
שרבניו מתירים את דם תינוקותיו של העם האחר ,שיר כזה הופך את המחזמר קזבלן ליצירה
פוליטית ימנית פאר אקסלנס; זוועתון כמו על האש בקאמרי ,ששלושה רבעים ממנו הם
יצירת הווי ,המעלה על נס את מידותיה הבהמיות של החברה הישראלית במסווה של קומדיה,
והרבע האחרון נותן פתחון פה ביקורתי לכאורה לבן שעקר לברלין ,רק על מנת "להחזירו
10ת א ט ר ו ן גיליון 40
