Page 14 - תאטרון 40

‫שמעון לוי‪" :‬הכישלון העיקרי‬
‫של התאטרון הישראלי אינו‬
‫אי ההכרה בבן השיח‪ ,‬באחר‪,‬‬
‫על הבמה ומחוצה לה‪.‬‬
‫כישלונו טמון בכך שהוא יודע‬
‫על קיומו של האחר‪ ,‬אבל לא‬
‫כדאי לו להציג אותו‪ :‬כאילו‬
‫ההכרה באחר משמעה ויתור‬
‫על האנחנו‪ .‬האמת היא‬
‫הפוכה‪ .‬רק אם נכיר באחר‬
‫באמת‪ ,‬אולי נשוב למי‬

‫שאנחנו רוצים להיות‪.‬‬

‫מוטי לרנר‪ :‬להתמודדות התאטרון עם השתלטות הטלוויזיה הבידורית‪-‬מסחרית על השיח הציבורי‬
‫יש משמעות ברבדים שונים‪ .‬נתחיל ברובד הפוליטי‪ .‬לצערנו ערוצי הטלוויזיה המסחריים הם א‪-‬‬
‫פוליטיים‪ ,‬במובן שאין להם יכולת לנקוט עמדה פוליטית רדיקלית עקבית‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬הם פועלים‬
‫במציאות של לחצים כלכליים ופוליטיים הננקטים על ידי השלטון‪ ,‬ומאידך גיסא רוב הפרשנים‬
‫הבולטים הפועלים בהם לא הצליחו או לא רצו לגבש עמדות פוליטיות ברורות משל עצמם‪ .‬כך הלך‬
‫ונוצר מצב שבו לא מתקיים בחברה הישראלית שיח פוליטי מעמיק‪ ,‬והשיח הקיים נשען בעיקרו על‬
‫הקונצנזוס הפוליטי הרחב‪ ,‬על דעות קדומות כלפי הצדדים השונים בשיח‪ ,‬ועל התעמולה המופצת על‬
‫ידי הממשלות השונות באזור‪ .‬ההיעדר של שיח פוליטי מעמיק מטיל על התאטרון הישראלי אחריות‬
‫כבדת משקל – ליצור את השיח הזה באמצעות ההצגות שהוא מעלה על במותיו‪ .‬לצערי‪ ,‬התאטרון‬
‫הישראלי מסרב להכיר באחריות המוטלת עליו‪ ,‬ובמקום זאת הוא בוחר להצטרף אל ערוץ ‪,2‬‬
‫ומתחמק בעקביות מנקיטת עמדה פוליטית‪ .‬תהליך ההתחמקות הזה החל באמצע שנות ה‪ ,90-‬מיד‬
‫אחרי רצח רבין‪ ,‬אך הוא הלך והעמיק וכיום הגענו למצב שכמעט ואין אצלנו הצגות פוליטיות‪ .‬אני‬
‫חושב שכתב‪-‬העת תאטרון חייב להיות מודע לתהליך זה‪ ,‬להתקומם נגדו‪ ,‬ולחזק אנשי תאטרון‬

‫המסרבים לשתף איתו פעולה‪.‬‬

‫גד קינר (קיסינגר)‪ :‬הסיבה לכך היא שהתאטרון לא קבע כללים לעצמו‪.‬‬

‫‪  12‬ת א ט ר ו ן ‪ ‬גיליון ‪40‬‬