Page 24 - תאטרון 40

‫לילך דקל‪-‬אבנרי ושיר גולדברג‬

‫לילך דקל‪-‬אבנרי‪ :‬גם אני הייתי צופה בתאטרון וההצגה הראשונה שנתנה לי לגיטימציה לכך‬
‫שיהיה לי משהו להביע בתחום‪ ,‬זה כשראיתי את האיש שחשב שאשתו היא כובע של פיטר‬

‫ברוק בפסטיבל ישראל‪ .‬עד אז לא מצאתי לי מקום‪.‬‬

‫שיר גולדברג‪ :‬אני זוכרת רק שמבחינה רגשית גורודיש נורא הפעיל אותי אז‪ .‬אבל אני‬
‫קופצת משם לקבוצת הצעירים‪ ,‬כי מרגע שראיתי את ההצגות האלה‪ ,‬של קבוצת הצעירים‬

‫הראשונה‪ ,‬הרגשתי שזה מה שאני רוצה לעשות‪.‬‬

‫גד קינר (קיסינגר)‪ :‬מה זה "הזה" המיוחד של קבוצת הצעירים?‬

‫שיר גולדברג‪ :‬זה משהו שמלווה אותי עד היום‪ :‬א'‪ ,‬זה אנסמבל של שחקנים‪ ,‬חבורה של‬
‫שחקנים קבועה‪ ,‬וזה מעמיק את העבודה שלך איתה‪ ,‬את ההיכרות שלך איתה‪ ,‬את מה שאתה‬

‫יכול להוציא‪ ,‬אתה מפתח איתם ביחד שפה אמנותית‪ ,‬ייחודית לקבוצה הזו‪.‬‬

‫גד קינר (קיסינגר)‪ :‬רק בסוגריים‪ ,‬זה אגב לא נכון‪ ,‬כתופעה‪ ,‬לגבי מה שקרה בשני העשורים‬
‫האחרונים‪ ,‬לגבי הקבוצות של רותי קנר‪ ,‬רינה ירושלמי‪.‬‬

‫לילך דקל‪-‬אבנרי‪ :‬קבוצות עצמאיות הן תופעה עולמית‪ .‬שקשורה מאוד לעובדה שהתאטראות‬
‫הרפרטואריים‪ ,‬הממסדיים‪ ,‬הם מאוד סגורים ולא מאפשרים מרחב למחקר וליצירה ולא מעט‬

‫‪  22‬ת א ט ר ו ן ‪ ‬גיליון ‪40‬‬