Page 29 - תאטרון 40
P. 29
פרופ' שולי לב-אלג'ם:
המציאות היא מאוד לא
פשוטה וברור שהמצב
הפוליטי משפיע ,אבל מה
שמעניין הוא שהטלוויזיה
משכילה להתמודד עם זה,
ויש עכשיו הפקות וסדרות
מעניינות שכוללות ערבים,
ומדברים בערבית ,ואנחנו
לא מצליחים לעשות את זה
בתאטרון.
עובדים בתאטרון הקהילתי ,ויש פרויקטים מדהימים .חן אלון עשה ,למשל ,פרויקט ב'חולות' ,אבל
זה לא מגיע לתאטרון .או למשל נושא המתח בין הישראלים לאתיופים.
לילך דקל-אבנרי :גם שפות...
שולי לב-אלג'ם :שפות מעניינות ,על זה אני מדברת ,על דברים מעניינים מבחינה אמנותית ,שקורים
בתאטרון הקהילתי.
גד קינר (קיסינגר) :שיר ,אני חושב שאחד הדברים שאת ושחר עשיתן לחיוב הוא שהוצאתן מן
הקבר ,נקרא לזה האמנותי ,או הציבורי את דבורה בארון ,את אלתרמן ,את ברונו שולץ וכן הלאה.
אבל מה העמדה שלך לגבי התרבויות שקיימות במדינה היום ,ואין להן קול בתאטרון הישראלי.
מבחינת הטקסט ,או השחקן ,או המוסיקאי.
שיר גולדברג :אני חושבת שיש באמת מעט מזה ,מעט מדי מזה,
גד קינר (קיסינגר) :זה קשור בהנהלות תאטרונים? זה קשור בזה שהמנהל האמנותי הוא ממוצא
מסוים?.
שיר גולדברג :לא נראה לי ,אבל אני באמת לא יודעת ,אני לא מנהלת אמנותית .אני יודעת רק
שאותי זה מעניין ,להתעסק בזה או לתת לזה מקום .בהבימה ,למשל העלה שי פיטובסקי את ארץ
חדשה .בעיניי זו הייתה הצגה מאוד מוצלחת על תופעת הפליטים.
גד קינר (קיסינגר) :אני ראיתי את ההצגה ,הצגה מעניינת ,אבל ,המפתח לטיפול הצורני היה ,אני
אומר את זה עם הרבה מרכאות" ,אשכנזי" .זאת אומרת השפה התאטרונית שבה הם דיברו הייתה
קצת כזאת של קבוצה צעירים של פעם.
לילך דקל-אבנרי :אני חושבת שהקולוניאליסט הגדול של התאטראות המימסדיים פה הוא
התאטרון המסחרי ,הוא השולט .למסחרי יש מקום אבל לא בתאטראות מימסדיים כמה
שאוהבים לשים גבולות ולחצוץ בין דברים ,יש כאן בילבול מאוד גדול בין בידור לאמנות.
אני לא אומרת שכל מה שנמצא בתאטרון המימסדי הוא בידור ,מה ששיר עושה ועוד כמה
גיליון 40ת א ט ר ו ן 27 
