Page 30 - תאטרון 40
P. 30
יוצרים זה לא בידור ,אך רובו הוא בידור; אלו הן ההפקות הגדולות שמממנות את
התאטרונים .לפרוץ את הגבולות האלה ,מאוד מאוד קשה .כי הפער בין בידור לבין תאטרון
שפורץ את גבולות המדיום הוא מאוד גדול.
שיר גולדברג :יש יוצרים צעירים שמנסים וחוקרים ומפרקים ונותנים להם במה .אני דווקא
מרגישה שבכל תאטרון עושים את זה .אולי לא מספיק ,אבל אני מרגישה שזה הולך למקום
שפעם הרגשתי שפחות היה קיים.
גד קינר (קיסינגר) :השאלה שלי היא איך הגענו לזה ,האם זה רק המציאות הפוליטית בארץ
שבעצם משפיעה או מעיבה על היחסים האמנותיים או שבאיזשהו מקום גם ההתנהלות
התאטרונית יצרה את הדפוס הזה
שיר גולדברג :זה נורא מורכב ,זה חומר נפיץ תמיד .וכל עוד אין פה איזושהי הליכה לכיוון
אחר ממה שאנחנו מידרדרים אליו ,ההידרדרות רק הולכת ומתגברת
גד קינר (קיסינגר) :אני למשל מופתע ,שדווקא בתאטרון באר-שבע ,שהוא היום תאטרון
עולה ומאוד מעניין ויושב בעיר שמייצגת אוכלוסיה גדולה מאוד של בדואים ,של ערבים,
ולתרבות הזאת אין ביטוי.
לילך דקל-אבנרי :כמה מהם באים ללמוד משחק?
שולי לב-אלג'ם :המציאות היא מאוד לא פשוטה וברור שהמצב הפוליטי משפיע ,אבל מה
שמעניין הוא שהטלוויזיה משכילה להתמודד עם זה ,ויש עכשיו הפקות וסדרות מעניינות
שכוללות ערבים ,ומדברים בערבית ,ואנחנו לא מצליחים לעשות את זה בתאטרון .כאן יש
תפקיד לתאטרון הקהילתי כי יש המון עבודת שטח שצריך לעשות כדי שכאשר פונים אליהם
הם יבואו להשתתף; לתאטרון הקהילתי בשנות ה '90-היו המון פרויקטים של יהודים וערבים,
המצב הפוליטי אחר כך הרס את זה ,אבל ,היום יש כבר ניצנים חדשים .וכדאי לציין ,שיש
עבודה שנעשית דרך אוניברסיטת באר-שבע עם בדואיות ,זמירה רוטשילד היא מנחת תאטרון
קהילתי ותיקה מאוד שעושה המון עבודה עם בדואיות; בחוג לתאטרון בחיפה יש פרויקטים
עם נשים ערביות בכפרים שזה מבורך ובחוג לתאטרון של הגליל המערבי מגיעים עכשיו
ליישובים ועושים שם פרוייקטים עם נשים ערביות.
לילך דקל-אבנרי :ואם נמשיך אז יש עוד מיגזר מודר ,והוא האוכלוסייה הדתית .אני עשיתי
עכשיו פרוייקט עם שמונה נשים דתיות ,ולמרות שיש להן תאטרונים משלהן ,המפגש הוא
החשוב .במאית חרדית לא יכולה להתחרות בהלם התרבותי שלי יש איתן ,בהלם התרבותי
שלהן ובחומרים שעולים כתוצאה מהמפגש הזה .זה המפגשים האנושיים שמעניינים.
גד קינר (קיסינגר) :עכשיו אשאל את שאלת מיליון הדולר ,איך כל אחת מכן רואה את
התאטרון הישראלי בעוד עשר שנים? אם ננסח את זה בניסוח פתאטי כמעט ,מה החזון
התאטרוני שלכן?
שיר גולדברג :אני אהיה אופטימית ,אני מקווה שבגלל שאנחנו הולכים לאיזו תהום מטורפת תצטרך
להיות איזושהי עלייה ,אני מקווה שזה יקרה בעשור הבא ,ואני מקווה שזה קודם כל יהיה תאטרון
שרואה את האחר ומתעסק באחר הרבה יותר .הייתי רוצה לראות תאטרון שהוא מרכז תרבותי,
שלא רק מעלה הצגות אלא מייצר שיח אמיתי חברתי ,פוליטי ,תרבותי ,בין אנשי רוח ,שהגיעו מכל
מיני תחומים וידברו על כל מיני נושאים שקשורים להצגות שמועלות שם ועל חומרים שעוטפים
אותנו .הייתי רוצה לראות יותר קבוצות מעורבות ויותר לגעת בחומרי הנפץ.
28ת א ט ר ו ן גיליון 40
