Page 35 - תאטרון 40
P. 35
להגיע לקהל רחב ,ולהיות בסדר עם כמה שיותר אנשים -אין סיכוי ללקסיקון שלי להיות שם ,נורא
פשוט ,זה לא הולך ביחד .אי אפשר להצליח לעשות הצגות שמדברות אל הקהל הרחב ולעשות
אמנות מצוינת.
גד קינר (קיסינגר) :אני רוצה רגע להקשות עלייך בעניין הזה ,הרי הנסיבות הקונטקסטואליות לא
מאוד השתנו באופן מהותי מאז שנות ה ,'90-גם אז התקציבים של התאטראות לא היו יותר גבוהים,
גם אז התאטרון חיזר אחרי הקהל שלו ,ניסה לרדת לרמתו וכו' .זה החמיר? התחולל איזשהו מהפך,
נקרא לזה תרבותי ,שבעקבותיו קרה הדבר הזה?
אופירה הניג :כן .תראה ,תאטרון תמיד מחזר אחרי קהל ,כי תאטרון לא יכול להתקיים אם אין קהל.
רק שאני זוכרת בכל זאת כשהייתי במאית צעירה והיה לי ,מה שנקרא' ,למי לשאת עיניים' ,אני
זוכרת שהיו אפשרויות שונות .אני גם זוכרת את הסיפורים על ניסים אלוני ,שלא היה לו מקום;
כלומר הסיפור הזה התחיל כמובן עוד כשאני הייתי בתחילת דרכי ,רק שקרו שני דברים :אחד ,כל
היכלי התרבות שנבנו בשנות ה '90-יצרו את השיטה של ואנים ,שהתאטרון הישראלי נורא מתגאה
בזה .זאת אומרת ,אם זו לא הצגה שנכנסת למשאית ,ולא הצגה שיכולה לנסוע ,אז היא לא יכולה
להתקיים .עכשיו בסדר ,אין לי בעיה לביים גם הצגות שישחקו עשרים פעם ,יש תאטרון כזה ויש
תאטרון שישחק מאה פעם .הכל בסדר רק שהיום זה פשוט לא מעניין את אף אחד ,זה לא רק עניין
כספי ,זה באמת לא מעניין את אף אחד .העניין הזה ,זה שעושים את הדברים הגדולים ,שמכניסים
כסף ,הכל בסדר ,זה תמיד היה ותמיד יש לגיטימיות לזה; רק הבעיה היא שזה לחלוטין הוריד
משולחן הדיונים את האפשרות לעשות דברים אחרים .דברים אחרים מבחינת מורכבות ,מבחינת
תהליכי עבודה .אמנית עם ניסיון כמו שלי,
אין לי שום אפשרות לחתום איזשהו חוזה
שמאפשר לי זמן תחקיר ונסיון של תהייה
וחיפוש או כתיבה ועיבוד .אני לא מוכנה
לעשות מחזה כתוב היטב סתם ככה
ולתקתק ,אין לי מה לעשות פה וזה עצוב.
גד קינר (קיסינגר) :בואי נראה את זה רגע
מנקודת ראות עוד יותר רחבה ,מה את
חושבת על מדיניות התרבות במדינת
ישראל ,בואי נעזוב את סיפור מירי רגב וכן
הלאה ,אני מדבר על משהו בהקשרים שהם
יותר ארוכי טווח; בעצם נוצר הרושם,
שמנגנוני התרבות או מנגנוני עידוד התרבות
במדינת ישראל נועדו להצר את צעדי
האמנות ,האמנים ולא להרחיב אותם ,נועדו
בעצם בשביל להציב בפניהם מכשולים ולא
לעודד אותם .האם את יכולה להשוות את
זה נאמר למה שאת חווה בגרמניה ,או
בארצות הדוברות גרמנית ,לגבי קשר של
מימסד-תאטרון ,חברה-תאטרון?
תמונה מתוך ההצגה לילה שלושה כלבים
מאת אופירה הניג ובבימויה
גיליון 40ת א ט ר ו ן 33 
