Page 26 - תאטרון 40
P. 26
שיר גולדברג :אני אהיה
אופטימית ,אני מקווה שמפני
שאנחנו הולכים לאיזו תהום
מטורפת ,תצטרך להיות איזושהי
עלייה ,אני מקווה שזה יקרה
בעשור הבא ,ואני מקווה שזה
קודם כל יהיה תאטרון שרואה
את האחר ומתעסק באחר הרבה
יותר.
גד קינר (קיסינגר) :זאת השאלה ,שאני מפנה עכשיו לכולכן .דיברנו על הקהל .פעם שאלתי
דרמטורג גרמני אחרי שראיתי כמה דברים מאוד אזוטריים שהוא עשה :איך אתם מביאים
קהל? אז הוא אמר :אני לא יודע על מה אתה מדבר .הקהל בא אלינו .הקהל רוצה את זה.
לילך דקל-אבנרי :מה שמדהים הוא ההבדל .שם לא רוצים לעשות לקהל נעים ,והוא בא .ופה
נורא חשוב לעשות נעים ,נורא חשוב שהוא ירגיש בטוח ,שלא נטלטל שום דבר ,נכון? ואת
זה אפשר לשאול את שיר עד כמה יש לה עניין בכלל לעורר שאלות.
שיר גולדברג :מה זאת אומרת?! אני מרגישה שזה מה שאני עושה.
לילך דקל-אבנרי :לעורר שאלות ,לגרום לצופה לצאת אחרת מאיך שהוא נכנס ,לעסוק
בשאלות על הטבע האנושי.
שיר גולדברג :למה את חושבת שרק מה שאת עושה ,הוא שמעורר...
לילך דקל-אבנרי :זה לא מה שאני חושבת.
שיר גולדברג :לא ,כי איך שאת מתנסחת ,את כאילו אומרת שאני לא עושה את זה...
לילך דקל-אבנרי :לא ,להיפך .אני שואלת אם זה משותף גם לך ,אני לא אומרת שלא.
שיר גולדברג :משם בכלל אני מגיעה ליצירה מה זאת אומרת ,ברור; אם זה לא לנקות
מורסות באופן קולקטיבי ,אז מהו תאטרון? זה מה שמעניין אותי.
לילך דקל-אבנרי :לא הגדרת את זה עד עכשיו ,ואצלי זה חלק מהתשוקה ,כי אני מרגישה
צורך .את אומרת לנקות מורסות ,לנקות אורוות ,אני חושבת שזה חלק מהתפקיד של
התאטרון.
24ת א ט ר ו ן גיליון 40