Page 51 - תאטרון 40
P. 51
כרזת ההצגה זיגפריד ,פארסה גרוטסקית שכתב הסופר הטורקי פרידון זאימוגלו עם גינתר זנקל
לייבגני אונייגין ,האופרה הרומנטית של צ'ייקובסקי בעקבות יצירתו האלמותית של פושקין (כדאי
לשוב ולקרוא את התרגום העסיסי של שלונסקי!) ,שבה הבמאי – בהסתמך על מאמר של הפילוסוף
הפוסטמודרני הפופולרי סלבוי ז'יז'ק ונטיותיו המיניות שלו עצמו – הציג את אוניגין וחברו-אויבו
לנסקי כבעלי קשר הומוסקסואלי ,שילב במסיבת יום ההולדת של טטיאנה המאוהבת באונייגין
חשפנים סקסיים מסוקסים ,הפך את הבלרינות הענוגות של ההפקות הקונוונציונליות לקאובויים
חשופי חזה ,או ,בתמונות האחרונות ,לרקדני דראג .וזאת ,בהיכלה של הבורגנות העשירה והשמרנית
ביותר בגרמניה ,שלא חדלה להריע ולמחוא כפיים ,מה שאומר שברגע שאתה מלך ,לא ייתכן שאתה
עירום (אלא שבמקרה זה ,הוא באמת לא).
סוף הדרך של סוף הדרך :קאמינו ריאל בקאמרשפילה
"המשך עד שתגיע לכיכר של עיר מוקפת חומה שהיא סופה של קמינו ריאל ותחילתה .עצור שם,
ושוב לאחור ,הלך ,מעיין האנושות חרב במקום זה ואין צפורים באיזור הזה חוץ מהציפורים
הפראיות שאולפו ונכלאו כאן" .במלים אלה מתאר טנסי ויליאמס את המוטיב המרכזי במחזהו
המשלי קאמינו ריאל ,שכמעט ואינו מוכר במקומותינו ,שבהם חוזרים ומתמודדים שוב ושוב עם
אותן 4-5יצירות ריאליסטיות-פיוטיות (ביבר הזכוכית ,חשמלית ושמה תשוקה ,חתולה על גג פח
לוהט ו ...ביבר כבר אמרתי? ) ...של המחזאי הדרומי הפופולרי.
קאמינו – "דרך" בספרדית – אינו יעד ,אלא צומת דרכים מאובק ,משופע במלונות זולים ,בתי
בושת ,קובות למשחקי מזל ,מקום שהוא בעת ובעונה אחת תחנת מעבר ויעד סופי ,אתר הזוי,
גיליון 40ת א ט ר ו ן 49 
