Page 53 - תאטרון 40

‫והמתגלה כאן כחלום בלהות אימתני‪ .‬דווקא מחזה פאסיון מודרני זה‪ ,‬בשש עשרה תחנות‪,‬‬
‫שהתפתח ממחזה במערכה אחת בן עשר תמונות‪ ,‬שהצגת הבכורה שלו בברודוויי בבימויו של‬
‫איליה קאזאן ב‪ 1949-‬היתה כישלון חרוץ כי הקהל האמריקאי לא היה מוכן לפנטסמגוריה‬
‫פיוטית‪-‬קיומית שאינה "עשויה היטב" – דווקא יצירה זו היא שהוגדרה על ידי ויליאמס‬
‫כמחזהו החשוב ביותר‪ ,‬יצירה שהיא "לא פחות ולא יותר מהאופן בו אני רואה את הזמן‬

‫והעולם‪ ,‬שבהם אני חי"‪ ,‬מחזה שנועד ליצור בקהלו תחושה של כאוס בלתי נשלט‪.‬‬

‫בהצגתו של סבסטיאן ניבלינג (שכבר יש לו שעות טנסי ויליאמס לא מעטות עם חשמלית‬
‫ושמה תשוקה ואורפאוס יורד) בקאמרשפילה מינכן‪ ,‬מודגש ההיבט החומרני והצרכני‬
‫המתעתע שבאותו חלום אמריקאי‪ .‬ברקע הבמה‪ ,‬שעיצבה אווה‪-‬מריה באואר‪ ,‬מוצבות שתי‬
‫בובות קטיפה חביבות של שפן ודוב מן הסוג המובטח בלונה פארק למי שיקלע למטרה‪ ,‬או‬
‫כאלה שבאמצעותן מפתים ילדים ב"דיסני וורלד" ללחוץ על הוריהם לרכוש להם רק‪-‬עוד‪-‬‬
‫סיבוב‪-‬אחד במתקנים למיניהם‪ .‬אלא שכאן הן הועצמו לממדים נפיליים המהלכים אימים על‬
‫הדמויות והקהל‪ ,‬והחושפים את פרצופו המפלצתי של הקפיטליזם הדורסני שמתחת למסכת‬
‫החביבות והתום שמשווקות מערכות הפרסום והשיווק‪ .‬ביטוי מובהק יותר לכך היא הדמות‬
‫בתלבושת הדובון – הכה מוכרת מ"שחקני" מיקי מאוס ודונלד דאק בשכר רעב המקדמים את‬
‫פני הבאים בפארקים הללו של "דיסני"‪" .‬שפן" זה‪ ,‬המוכן לכל‪ ,‬מצוווה כאן לנופף לשלום‬
‫לבאים בשערי קאמינו ריאל "לעד"‪ ,‬כדברי שלט הניאון שבתפאורה‪ ,‬ללא רגע מנוחה‪ ,‬או עד‬

‫שהוא קורס‪ ,‬מתמוטט‪ ,‬מת ומושלך לאשפתות‪.‬‬

‫הכוכבת בהא הידיעה של ההצגה קאמינו ריאל – וגם אחת הכוכבות הגדולות של‬
‫הקולנוע והטלוויזיה הגרמניים העכשוויים – היא סנדרה הילר‪ ,‬המגלמת שתי‬
‫דמויות‪ :‬את הצוענייה לה מדרסיטה ואת אסמרלדה בעוצמות קוליות שלא ייאמנו‬

‫השחקנים בתאטרון הכוריאוגרפי (להבדיל מתאטרון מחול) של ניבלינג ורבים מעמיתיו הבמאים‬
‫האירופאיים העכשוויים – שבו הלכי רוח ומצבים דרמטיים מתורגמים לשפת גוף מסוגננת ושפת‬
‫תנועה – פורצים שוב ושוב לבמה‪ ,‬במין מחול סוחף של בריחה וחיפוש גם יחד‪ ,‬כשבידיהם שקי‬
‫קניות משובצים גדולים שבאמצעותם הם מגינים על עצמם‪ ,‬ולתוכם הם מתקפלים ונמקים כשתש‬
‫כוחם להמשיך במחול המוות של חיי הפליטות שלהם‪ .‬רגעים רבים בהצגה‪ ,‬בהם שר הטקס הציני‪,‬‬
‫גוטמן (יוכן נוך)‪ ,‬מדרבן בהנאה סאדיסטית את הנחשלים‪ ,‬שב ואונס את ידו המנופפת והלאה של‬
‫השפן לחזור לפעולה‪ ,‬או מונה בעליצות בלתי נסבלת את "הסיבובים" בנתיב הייסורים של הדמויות‪,‬‬
‫הזכירו לי את סיבובי הריקודים האכזריים בהם יורים גם בסוסים ואת מהגוני של ברכט ווייל‪ ,‬שבו‬

‫חסרון כיס הוא חטא בלתי נסלח שדינו תלייה‪.‬‬

‫בגלרית הנפשות הפועלות ומבצעיהן‪ ,‬המושתתים על ידי ויליאמס על גיבורי תרבות אוניברסליים‬
‫כמרגריט גוטייה‪ ,‬קאזאנובה‪ ,‬ליידי ולורד מאליגן‪ ,‬דון קישוט ודון ביירון‪ ,‬מתבלטים שלושה‪ .‬ויבקה‬
‫פולס התמירה‪ ,‬שחקנית האופי בעלת הרפרטואר הבלתי מתכלה של תפקידים ודפוסי מבע פנימיים‬
‫וגופניים‪ ,‬מגלמת כאן ספק מרגריט גוטייה ספק בלאנש דובואה‪ ,‬שמאישה גאה ומחוזרת הופכת‬
‫לשבר כלי רצוץ‪ ,‬שדוד‪ ,‬בזוז ובלי פרוטה‪ ,‬אך כמה כל העת לחמלה ואהבה‪ .‬בדומה לה‪ ,‬אך אחרת‪,‬‬
‫מגיע לקאמינו ריאל‪ ,‬קילרוי‪ ,‬מתאגרף מודח‪ ,‬תמים ומלא אופטימיות‪ ,‬העובר בעיר‪ ,‬שכרטיס הכניסה‬

‫גיליון ‪ 40‬ת א ט ר ו ן ‪51 ‬‬