Page 58 - תאטרון 40

‫סובדן מוזיץ' בהזמנים האפלים‪ ,‬מחזה ובימוי‪ :‬מילו ראו‪ ,‬תאטרון הרזידנץ‪ ,‬מינכן ‪.2015‬‬

‫המכונה "אוכלוסיה"‪ .‬ואותם מומחים מביאים איתם את כלי מלאכתם‪ ,‬או את תחביבם‪ ,‬או‬
‫חפץ מטונימי המייצג אותם‪ ,‬ומספרים על עצמם‪ ,‬על אורח חייהם‪ ,‬על יכולותיהם אנקדוטות‬
‫משעשעות או טראומתיות שפקדו אותם‪ ,‬בקצרה – מביימים את ה"עצמי" שאותו הם רוצים‬
‫להציג לעולם‪ .‬בברלין ראיתי לפני מספר שנים חבורת ילדים ששיחקה תמונות מחייהם‬
‫העתידיים‪ ,‬מסע דרך התחנות המכריעות בחייהם – לימודים‪ ,‬שירות אזרחי‪ ,‬התאהבות‪,‬‬
‫חתונה‪ ,‬מקצוע‪ ,‬ילדים‪ ,‬שגרה‪ ,‬הזדקנות‪ ,‬מוות (כן‪ ,‬כל אחד מהם בחר את צורת המוות בה הוא‬
‫או היא חפצים)‪ .‬הקהל ניצב מול תמונת מראה של עצמו‪ ,‬והיא מרתקת‪ ,‬מצחיקה ומצמררת לא‬
‫פחות מחוויית המפגש עם שחקנים מקצועיים‪ ,‬המנסים לממש בדבקות את "האילו הקסום"‬
‫של סטניסלבסקי ‪ -‬אילו אני הייתי במצבה של הדמות‪ ,‬איך הייתי נוהג? – שכן כאן –‬
‫ובמופעיהם של המנסים לחקות ולפתח את טכניקות "הרימיני פרוטוקול"‪ ,‬דוגמת פולקר לוש‪,‬‬
‫שבניגוד לגורם הבידור והאמירה הקיומית האוניברסלית של ה"רימיני" מבקש להאיר בעיות‬

‫‪  56‬ת א ט ר ו ן ‪ ‬גיליון ‪40‬‬