Page 101 - gag 43
P. 101
פבלו אוטין
שני דגמים בקולנוע הישראלי העכשווי
בחודש שעבר ראה אור בספרא ספרו של ד"ר פבלו אוטין רקוויאם
לשלום על הקולנוע הישראלי בעקבות אינתיפאדת אל-אקצה .ד"ר
אוטין מצביע בספרו על שני דגמים בולטים בתקופה זו ,והוא מכנה
אותם -הדגם ההומניסטי ודגם החד-צדדיות .האם חלוקה כזאת
עשויה להאיר את עיני החוקרים והקוראים של הסיפורת והשירה
העבריות שנוצרו באותה תקופה וגם בשנים שבאו אחריה<
להלן – דברים מתוך פרק הסיכום של הספר
בשלושים השנים האחרונות התגבש דגם ייצוג קולנועי של הסכסוך ,שהפך
למעין ברירת מחדל בקולנוע הישראלי .דגם ייצוג זה ,שאותו אני מגדיר
"הדגם ההומניסטי" ,משל בכיפה ללא עוררין כמעט מאז שנות ה־ .80עם זאת,
בעשור הראשון של המאה ה־ ,21החל להסתמן דגם אלטרנטיבי לייצוג
הסכסוך ,שאותו אני מכנה "דגם החד־צדדיות".
הרוב המכריע של סרטי הסכסוך שנעשו מאז שנות ה־ ,80משתייך לדגם
"הומניסטי" במהותו .מאפייניו האסתטיים מצטרפים לכלל נרטיב הומניסטי
העומד בסימן מבט אנושי על הא ֵחר הפלסטיני/הערבי ,שעד אז הוצג בצורה
סטריאוטיפית שטוחה ולעתים קרובות גם נלעגת או דמונית במערכת יחסים
ועימות בין "טובים" (יהודים־ישראלים) ל"רעים" (ערבים) .כנגזרת מן
הרוויזיה של מבט היוצרים ,מתבסס הנרטיב שהתגבש בשנות ה־ 80על הרעיון
שלפיו הסכסוך עשוי לבוא על פתרונו אם רק יניחו לאנשים משני הצדדים
למצוא את המכנה המשותף האנושי ביניהם ולבנות עליו יחסי רעות בין־
אישיים והכרה הדדית.
לשיטתם של הסרטים מן "הדגם ההומניסטי" ,דעות קדומות ,חרדות ואיומים
א ִמ ִתיים או מדומים ובצדם שיקולים אידאולוגיים ופוליטיים גורמים לצדדים
להתחפר בעמדותיהם ורק קשר אנושי בין־אישי יכול לפוגג אותם ולגבור
עליהם .יתר על כן ,בתמונת המציאות המדומה שהם מציגים ,לכישלון
ההתחברות הבין־אישית אחראים ממסדים וגופים לאומיים (של שני הצדדים),
שבעצמם מוכיחים כי אינם מסוגלים לנהל משא ומתן מתוך כבוד ואמון
הדדיים ואף מפעילים לחץ על האוכלוסיות הנתונות למרותם וגודעים באיבו
כל ניסיון להתחברות אישית־אנושית .לפיכך בסרטי הדגם הזה ,כל אימת
ַּגג גיליון 99 43
