Page 105 - gag 43
P. 105
עצמו כבעל היכולת להציל את הפלסטיני ,ומפתיע לראות את המוטיב החוזר
שהדרך להציל את הפלסטיני היא פשוט להפוך אותו ליהודי .מצד אחד ,יש
בתפיסה הזאת כמיהה לאחדות בין הלאומים ,אך מצד אחר יש בכך ביטוי לא
מודע של יחס פטרוני כלפי האחר ,אשר תלוי בך כדי להינצל.
יחס זה נובע גם מתוך הצגת הפערים החברתיים/כלכליים בין הגיבורים
הפלסטינים ליהודים .הגיבורים היהודים מוצגים כבעלי אמצעים ויכולת
כלכלית גבוהה מהפלסטינים והפער ביניהם אינו רק לאומי ,אלא גם מעמדי.
באחת הסצנות בעלטה פער זה בא לידי ביטוי כאשר רועי מלמד את מאהבו
הפלסטיני לאכול סושי עם מקלות .המקום המתנשא הזה ,מגיע מהפער המעמדי
המודגש ומדגיש את התלות של הפלסטיני מהמעמד הנמוך בטוב ליבו של
היהודי העשיר והמקושר.
מבט זה על סרטים אלה מוכיח כי הדגם ההומניסטי אינו דגם סטטי ,וכפי
שהוא התפתח משנות ה־ 80ועד העשור הראשון של המאה ה־ ,21הוא גם
ממשיך להתפתח ולפתח ניואנסים בשנים האחרונות .הדגם מרחיב את מאפייניו,
מחליף ומשנה חלק מהם ,מציע קווים עלילתיים מסוגים שונים ,ומוסיף רבדים
מורכבים נוספים לתפיסה ההומניסטית הבסיסית שלו.
דגם החד־צדדיות
בצד סרטים הממשיכים ומפתחים את הדגם ההומניסטי נוצרו בעשור הראשון
של המאה ה־ 21סרטים אחרים אשר חורגים ממנו ומרכיבים ומעצבים את דגם
החד־צדדיות .סרטים "חד־צדדיים" החלו להתגבש כאמור בעקבות כישלון
שיחות השלום ופרוץ אינתיפאדת אל־אקצה .אירועים אלו הובילו לגיבוש
קונסנזוס חדש בחברה הישראלית שבבסיסו הרעיון כי "אין עם מי לדבר".
כלומר ,אין פרטנר לתהליך השלום ,ומסיבה זו ,רצוי לעשות צעדים חד־
צדדיים מבלי לקיים משא ומתן עם הצד השני.
כתוצאה מכך שהצד הפלסטיני לא נתפס עוד כשותף אפשרי לשלום נוצרה
תמיכה בנקיטת אמצעים אלימים נגדו והחלה חשיבה חד־כיוונית על הסכסוך
שכללה לחץ לקונפורמיות חברתית ודחיית ביקורת פנימית כמו חיצונית על
התנהלות הממשלה ומדיניותה .בהכללה ,סרטי החד־צדדיות שנוצרו בעקבות
תהליכים אלו מציגים עלילות שגיבוריהן מתמקדים בעצמם ובצד שלהם
לסכסוך ,לעתים אגב התעלמות כמעט מוחלטת מקיומו של האחר שלהם.
בנוסף ,כל מפגש עם הצד האחר מאופיין במתיחות ובחוסר אמון רבים ,ומוביל
לתוצאות אלימות.
הסרטים המרכזיים שהציעו את האלטרנטיבה ה"חד־צדדית" לדגם ההומניסטי
הם ביקור התזמורת (ערן קולירין ,)2007 ,לבנון (שמואל מעוז ,)2009 ,עג'מי
ַּגג גיליון 103 43
