Page 102 - gag 43
P. 102
שהממסד או נציגיו מתערבים במערכת יחסים שמתחילה להירקם על בסיס
אנושי בין יהודים ישראלים לערבים פלסטינים התוצאה היא תמיד הרת אסון.
בין המאפיינים של דגם זה יש ִלמנֹות את הופעתן של דמויות פלסטיניות
אנושיות וחיוביות שמגולמות לרוב בידי שחקנים פלסטינים .כן עומד דגם זה
בסימנם של משחקי ליהוק וחילופי תפקידים ,ועלילות סרטיו שמות לא אחת
דגש על התחפשויות ,העמדות פנים וחילופי זהויות (שוחט Bardenstein ;1991
.)Naaman 2001 ;2005באמצעות פרקטיקות אלה מנסה דגם זה לטשטש את
הזהויות הלאומיות ולהבליט תחתן את המכנה המשותף האנושי .אי לכך,
התפיסה שמקדם הדגם היא כי למעשה ההבדלים בין הדמויות הם מלאכותיים
וכי מאחורי "מסכת הלאומיות" כולנו בני אדם ,שהמשותף ביניהם רב מן
השונה.
לכל אלה מתווספת פרדיגמה חדשה של ביטויי המצור ,המופיעים בקולנוע
הסכסוך הישראלי לאורך כל תקופותיו ( .)Ben-Shaul 1997אולם בדגם ההומניסטי
ביטויים אלה מופיעים בהיפוך מסוים כאשר לא רק היהודים/ישראלים נמצאים
לתחושתם תחת מצור ומתקפה ,אלא מצטרפות אליהם גם דמויות
פלסטיניות/ערביות שוחרות שלום ,ידידות ושיתוף פעולה עם היהודים .על
בסיס תחושות משותפות של רדיפה ,איום ופרנויה ששני הצדדים חולקים בדגם
זה ,הם מתחברים ונעשים שותפים אובייקטיבית וסובייקטיבית לאותה קרבנות,
שעד אז יוחסה בסרטי הסכסוך בלעדית לצד הישראלי .הכנסת הפלסטיני/ערבי
למעגל הנרדפים מקרבת אותו לדמות הקרבן היהודי דרך התחלקות משותפת
בחוויית הדיכוי והרדיפה .הקרבנות המשותפת נעשית לעוד אלמנט "אנושי"
משותף המחבר בין הדמויות.
הכלי הנרטיבי הבולט ביותר הוא ,מבחינה זו ,הופעתן של מטפורות אחדות
בסרטי הדגם הזה .מטפורות אלה מדגישות את הדמיון התרבותי או האנושי בין
היהודי/ישראלי לערבי/פלסטיני ,דמיון שיש בו כדי לגשר ,לשיטתו של דגם
זה ,על הפערים הלאומיים ,הפוליטיים והאידאולוגיים המפרידים בין הצדדים.
ההקשר העלילתי שבו מוצגות מטפורות האחדות של הדגם ההומניסטי מציב
כנתון את המתח בין היריבות/עוינות הלאומית פרי הסכסוך לבין יכולתן של
הדמויות לכונן קשר חיובי ושיתוף פעולה באמצעות חיבור תרבותי או בין־
אישי .הפתרון המוצע לסכסוך בסרטים אלה הוא אפוא מטפורי־אנושי ולא
קונקרטי־מדיני.
יחסי הרעות החדשים בין הדמויות נרקמים במרחב פרדוקסלי ,שנועד למלחמה
ולהתנגשות ,אך חרף אופיו העוין והמסוכן ,מתגלגל לכלל סביבה המאפשרת
לצדדים להתחבר ולהתיידד .המרחב הפרדוקסלי והעוינות הממסדית הם תנאי
לכינון הקשר האנושי במתכונת של הדגם ההומניסטי .כלומר ,בסרטי המודל
נדרשות הדמויות ,היהודיות והפלסטיניות ,להיאבק על קיומו של הקשר ביניהן
אל מול הדעות הקדומות של הסביבה ,הלחץ הממסדי ומציאות הסכסוך.
ַּגג גיליון 100 43
