Page 107 - gag 43
P. 107
עולם האגדות (השלום) הושחת ואין מפלט מן האלימות .עג'מי
הדיון בסרטי הדגם החד־צדדי מעלה כי בהמחשה הקולנועית של חוויה זו
בולטים כמה מאפיינים אסתטיים חשובים ,החוזרים ונשנים בארבעת הסרטים
שניתחתי וכן באחרים שבאו אחריהם ובמקביל אליהם .מאפיינים אלה מעצבים
את תוכני הדגם ואת תפיסתו האתית .בראש וראשונה ,בולטת הגבלת נקודת
המבט (באופן קונקרטי ומטפורי כאחד) של הגיבורים .הגבלת נקודת המבט (או
שדה הראייה) משרתת שתי תכליות – את ההתמקדות העצמית ואת חוסר
היכולת לראות את התמונה המלאה על מורכבותה .ארבעת הסרטים מציגים
עולמות מנותקים ,מצומצמים ,שדמויותיהם מוגבלות בגישתן למידע ולמציאות
הסובבת אותן .צמצום נקודת המבט מונע מהן להבין את האחר שלהן ואת
נקודת מבטו .כן הוא מפריע להן להיחשף לתמונה שלמה יותר של המצב
ההיסטורי־פוליטי המתנה את התנהגותן ואת מערכות היחסים הנרקמות בסרט.
נקודת המבט המוגבלת גם מובילה את הדמויות להסתגרות ,לעיסוק בעצמי
ולהתמקדות במעמדן הקרבני .מנגד ,העיסוק בעצמי כרוך לעתים גם בניסיון
להעלות שאלות אתיות באשר להתנהגות האלימה והכוחנית של הפרט והחברה,
אך מגבלות המבט מקשות על הגיבורים לערוך חשבון נפש א ִמ ִתי ונוקב .בסופו
של דבר ,דומה כי הסרטים והגיבורים מתחמקים ממתן תשובות חד־משמעיות
על השאלות האתיות ולפיכך גם שאלת האחריות לאלימות נותרת בלא מענה.
מהלך אסתטי ונרטיבי הנגזר בסרטים מהגבלת המבט ומההסתגרות העצמית הוא
העצמת חשיבותם של התרחשויות וסאונדים המצויים במרחב שמחוץ לשדה
(" .)"out of fieldבאמצעות הסבת תשומת הלב אל המרחב שמחוץ לשדה מחלחל
ַּגג גיליון 105 43
