Page 111 - gag 43

‫ההומניסטי אשר רקמו את עלילותיהם סביב הסכסוך ואפשרו להביא לקדמת‬
‫הדיון הקולנועי נרטיבים אלגוריים העוסקים ישירות בקונפליקט ובסביבתו‬
‫ההיסטורית־לאומית‪ ,‬סרטי הדגם החד־צדדי נוטים להתרכז באספקטים אחרים‬
‫כגון חיי משפחה‪ ,‬עולם הפשע‪ ,‬או הישרדות של חיילים בקרב‪ ,‬ולהקנות‬
‫נוכחות סמויה למוטיבים הקשורים בקונפליקט באמצעות האווירה‪ ,‬שפת‬
‫הדיבור‪ ,‬הדימויים‪ ,‬הקומפוזיציות והתייחסויות למה שנמצא מחוץ לפריים‪.‬‬
‫אסטרטגיה זו מדגישה את הרעיון שלפיו הסכסוך אינו משהו שניתן להסביר‬

‫באופן מוחלט‪ ,‬אינו רק משהו קונקרטי ומוגדר‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הניסיון להימנע‬

‫מעיסוק נרטיבי ישיר בסכסוך מסייע ַלסרטים לחמוק מדיון פשטני ושטחי‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬על אף שהסכסוך אינו נידון בגלוי בסרטי דגם החד־צדדיות‪ .‬הוא שוכן‬
‫בכל הווייתם‪ :‬הוא נוכח בפרטים השוליים ביותר‪ ,‬ובסופו של דבר‪ ,‬קיומו‬
‫מגדיר את מערכות היחסים בין הדמויות‪ ,‬את המהלכים העלילתיים ואת אופיו‬
‫של הסרט כולו‪ .‬בדרך זו מצביעים הסרטים על כך שהסכסוך משפיע על כל‬
‫הוויית החיים בחברה הישראלית ואפילו על עולם הפנטסיה שלה‪ .‬נוכחותו‬
‫המתמדת של הסכסוך בחיי היומיום מגדירה את האלימות‪ ,‬הקרבנות‪,‬‬
‫ההסתגרות‪ ,‬הטרגיות והזהות של החברה כולה‪ ,‬אפילו ברגעים ובתחומי חיים‬

‫שבהם הוא אינו ניכר בצורה ברורה ומפורשת‪.‬‬

‫ברמה הלא־מודעת ודרך הבחירות האסתטיות‪ ,‬סרטי הדגם החד־צדדי מציגים‬
‫סוג של חשבון נפש החוקר את הפסיכולוגיה של החברה הישראלית בעקבות‬
‫התחדשות האלימות והקפאת התהליך המדיני עם הפלסטינים‪ .‬הם מדגישים את‬
‫חוסר היכולת להידבר ולשתף פעולה‪ ,‬חוסר יכולת המוביל לחשיבה והתנהלות‬
‫חד־צדדיות‪ .‬הפאטאליזם הדטרמיניסטי של סרטי החד־צדדיות (עלילות מעגליות‪,‬‬
‫תחושה של חוסר מוצא‪ ,‬של אי־יכולת למנוע אלימות) נובע מן ההסתגרות‬
‫וצמצום העולם לכדי מרחב חונק ומתוח שאינו מאפשר לראות‪ ,‬להבין‪ ,‬לדעת‬

‫ולחוות את מה שקורה ומצוי מעבר לו‪.‬‬

‫ניתוח סרטי החד־צדדיות והדיון בהם חושפים טקסטים המצביעים על אובדן האמונה‬
‫ביכולת ליישב את הסכסוך בדרכי שלום ופנייה לדרך האלימות מתוך שמירה על‬
‫מעמד הקרבנות המצדיק את הפעלת האלימות החוזרת ונשנית‪ .‬סרטי החד־צדדיות‬
‫מצביעים על חברה שעוברת תהליך של ניתוק והסתגרות עצמית‪ ,‬שאינה קשובה‬
‫לאחר ואף איבדה את היכולת והרצון לראותו‪ ,‬ומתרכזת רק בכאבה־שלה ובתחושה‬
‫כי היא נתונה לאיום מתמיד וחייבת להגן על עצמה‪ .‬חברה כזאת מסתכנת‬
‫בהיחלשות הדמוקרטיה (פרי ‪ )2005‬ובהפיכה לחברה אלימה‪ ,‬עם מעט סובלנות‬
‫לשונה ולמיעוטים ונטייה לתפיסות חד־מימדיות וקיצוניות של המציאות‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫ניכרים בסרטים הללו געגועים לאמונה באפשריות השלום ולמגע האישי – הנוכח‬
‫והמרכזי בדגם ההומניסטי – וה ֵאבל על אובדנם (המסמל גם את האבל על הקפאת‬
‫שיחות השלום)‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬מתוך החסר בדגם החד־צדדיות אנחנו נמצאים‬
‫למדים כי מה שנחוץ לחברה הישראלית ולחברה הפלסטינית זה לא עוד גדרות‪,‬‬

‫חומות והפרדה – אלא דווקא יותר דיאלוג‪ ,‬הקשבה ומגע אישי ישיר ולא מבוקר‪.‬‬

‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪109 43‬‬