Page 113 - gag 43
P. 113
גם המעגלים החברתיים בהם נע איזי אורנן הם מעגלים של בדידות וניכור .הרקע של
הסיפור הוא בסביבה העירונית של תל-אביב ,ובעיקר בעילית האינטלקטואלית שלה.
הדמויות שסביבו הם משוררים ,סופרים ,מוזיקאים וציירים ,מרצים באוניברסיטה וסטודנטים,
חובשי בתי הקפה של רחוב דיזנגוף ובאי הסינמטק ואולמי הקונצרטים .גם הווייתם ,על
הרוב ,היא של קרע ועקרות ,ניתוק ובדידות .גם הווייה זו מקורה בניתוק מהעבר.
ליזה ,אהובתו של איזי ,בודדה ומנוכרת ,קרועה ממסורת אבותיה ואובדת דרך.
אהבתם של ליזה ואיזי היא חסרת זהות ,חסרת עבר ושורשים ,ולפיכך חסרה גם
תקווה לעתיד ,כי בלא עבר אין עתיד .איזי ,נמלט מהעבר ומתיירא מהעתיד ,אינו
רוצה בנישואים ובילדים ,שכן באלה זרעי העתיד המאיים .אף האהבה עצמה כל כולה
הוא מיסוד העתיד ,ולכן כל כך קשה ובעייתית היא אהבתם של איזי וליזה.
נתן ונינה ,זוג חבריו הקרובים ביותר של איזי ,חיים בסגירות סטרילית ,מנותקים
מהחוץ ,מהעולם ומהחיים .עם זאת הם מנותקים גם מילדיהם ,מהעתיד שלהם ,כי אין
קשר של ממש ואין הבנה בינם לבין בנם יואב ,קל וחומר עם גיל השוהה במרחקים.
מתוך שהם רחוקים מהחיים אין הם עשויים להבין את המוות .נתן ,עם מותו של גיל,
מחפש חיפושים חסרי שחר למשמעות המוות ,אותה הוא מחפש בפרטים טכניים חסרי
משמעות .אין הוא מעלה בדעתו שלמוות יש משמעות רק אם יש משמעות לחיים,
והמשמעות היא בעברו של אדם ,שהוא זהותו האמתית .ידיעת המוות כחלק מהחיים
והיכולת לעמוד לפניו ְמ ָּפ ִנים את מקומם לאימה סתומה ,לסבל הקיום – "פסיון" .אכן,
משמעלה יואב נרות שבת רואה נתן את הדרורים המעופפים מעיניו המצוירות של
גיל ,הוא מבחין בקשר ההדוק שבין המוות לחיים .אלא שהוא נחפז להתנער ממודעות
זו ומתכחש לה .בריחתו של נתן מתודעת המוות משקפת את בריחתו של איזי מתודעת
העבר ,ספוג האימים ורווי המוות .אגב ,תפישה זו של המוות כחלק מהחיים היא
נושאו המרכזי של הרומן מסע דניאל.
גם ביחס ליתר גיבוריו של בית לאדם אחד הופך ניתוק שרשרת הדורות מאבדן
הקשר לעבר אל אבדן הקשר לעתיד .כך אצל השען הנכה שאין הבנה בינו לבין
צאצאיו ,וכך אפילו אצל הדוד ברוך ,שבנו מתגורר בגולה .כולם הם חוליות שבורות
בשרשרת הדורות .הדוד ברוך ביקש את המשכה של השרשרת במפעל החלוצי
וההתיישבותי בארץ-ישראל ,אלא שגם רצף זה נמצא שבור ופגום ,כפי שניתן ללמוד
ממה שהתרחש במושב נווה-חיים ,וכל מה שנותר מהעבר הם הזיכרונות ,הפמוטים,
השם ויתר סמלי העבר ,אך אלה אין בכוחם לקיים קשר של ממש.
בהוויה זו של זרות ובדידות עשוי אדם לבקש ערכים של תחליף שימלאו את חייו
בתוכן כלשהו .כך קונה ליזה בירושלים נרות קדושה נוצריים ,והמהות התחליפית
המזויפת שלהם ניכרת כשהם מעומתים עם הפמוטים של אימא .אופי תחליפי יש גם
בזמרתה של נינה במקהלה המזמרת בבנין הכנסייה באבו-גוש .כסמל לתחליפים נזכר
הוויברטור ,בו "מפחיד" נתן את תלמידותיו .מובן שאין בתחליפים אלא מה שתחליפים
ַּגג גיליון 111 43
