Page 117 - gag 43

‫המערכת של הסיפורת הישראלית‪ .‬ראוי לזכור שהסיפורת שאלה את שאלותיה‬
‫הקשות והמביכות שנים אחדות לפני שהמציאות הטיחה אותן בפנינו‪ .‬יש הרואים‬
‫במגמה זו "ספרות דקדנטית"‪ ,‬שכן הדקדנס‪ ,‬כידוע‪ ,‬עוסק בשקיעה וברקב ההתפוררות‬
‫ומתרפק עליהם‪ .‬בהעלם‪ ,‬כפי שנראה להלן‪ ,‬יש אכן יסוד דקדנטי‪ ,‬גיבורו מתואר‬
‫כשהוא מחזר אחרי המוות ובסופם של הדברים אף מתרפק עליו‪ ,‬וזהו אחד מסממניו‬
‫המובהקים של דקדנס‪ ,‬אבל יש להבדיל בין תיאורה של מציאות הנתפסת כדקדנטית‪,‬‬
‫תוך הסתייגות ואף התראה‪ ,‬לבין התרפקות ספרותית על המתיקות שבריקבון ובמוות‪.‬‬
‫במחזור עתליה יש אמנם ייאוש עמוק‪ ,‬אך זהו ייאוש שבא לשנות את הדברים ולא‬
‫להתרפק עליהם‪ ,‬לכן אינו בגדר של ספרות דקדנטית‪ ,‬וכך גם מרביתה המכרעת של‬
‫הסיפורת העברית שלאחר מלחמת יום כיפור‪ .‬בית לאדם אחד שייך במובהק למגמה‬
‫ספרותית זו‪ ,‬ועיקר עניינו במציאות המשברית שלפני ואחרי המלחמה‪ ,‬ובהשלכותיה‬

‫החברתיות וההיסטוריות‪.‬‬

‫הרקע של הסיפור הוא בסביבה העירונית של תל‪-‬אביב ובעילית האינטלקטואלית‬
‫שלה‪ .‬גיבוריו הם משוררים‪ ,‬סופרים‪ ,‬מוסיקאים וציירים‪ ,‬מרצים באוניברסיטה‬
‫וסטודנטים‪ ,‬חובשי בתי הקפה של רחוב דיזנגוף ובאי הסינמטק ואולמי הקונצרטים‪.‬‬
‫את גיבורו הראשי עשה אורפז משורר‪ ,‬ויש בו השלכה ברורה מדמות עצמו‪ .‬מעיד על‬
‫כך הדמיון בשמות‪ .‬אין זו כמובן אוטוביוגרפיה כפשוטה‪ ,‬כשם שהרומן עצמו אינו‬
‫בגדר של "ייצוג ריאליסטי" של המציאות התל‪-‬אביבית או הישראלית‪ ,‬אבל היסוד‬
‫הווידויי החזק שברומן קושר את גיבורו בקשר אמיץ אל המחבר‪ .‬זהו כמובן קשר חוץ‬

‫ספרותי‪ ,‬אבל בבית לאדם אחד הוא פורץ אל תוכו של הרומן‪:‬‬

‫‪ ---‬אין המחבר מוצא את עצמו לא בדת ולא מחוצה לה‪ ,‬הרי הוא בשטח הפקר‪,‬‬

‫כמעט כמו אותן נשמות ערטילאיות עליהן קבלנו מאבותינו שנידונו לטלטלת נצח‬

‫בין העולמות‪ ,‬ולוואי ולא ייגרר גיבור הספר אחר המחבר‪ ,‬הנוטה עתה להאמין‪,‬‬

‫(עמ' ‪)112‬‬ ‫ברע לו‪ ,‬ששטח ההפקר הוא גם שטח תקווה‪.‬‬

‫"שטח הפקר" זה הוא אמנם מנת חלקו של הגיבור‪ ,‬לא רק בבית לאדם אחד‪ ,‬אלא‬
‫במחזור כולו‪ .‬אבל התקווה המצויה עדיין ברומן הראשון מצטמצמת מאוד ביתר חלקי‬

‫המחזור‪" .‬שטח הפקר" מציין בסופו של דבר אי‪-‬שייכות‪ ,‬ניתוק וקרע‪.‬‬

‫כמשורר‪ ,‬איזי אורנן תופס את המציאות תפיסה קונטמפלטיבית‪ ,‬כמתבונן מהצד‪ ,‬וקולט‬
‫אותה לתוכו‪ .‬התבוננות זו נעשית למעורבות עמוקה‪ ,‬להוויה בתוך תוכם של הדברים‪,‬‬
‫או אולי נכון יותר לומר‪ ,‬הדברים בהם מתבונן המשורר הווים בתוך‪-‬תוכו‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫ובשל כך הריהו דמות בודדת ומנוכרת‪ ,‬זרה ומנותקת מסביבתה‪ .‬אלא שבדידות זו‪,‬‬
‫והניכור הכרוך בה‪ ,‬אינה בדידות קיומית‪ ,‬אף לא פסיכולוגית‪ ,‬כבדידותם של גיבורי‬
‫ספרים וסיפורים רבים לאין קץ מהספרות הקרויה מודרנית‪ .‬זוהי בדידות שאפשר אולי‬

‫לקרוא לה "בדידות היסטורית"‪ ,‬ומקורה נעוץ באותו "שטח הפקר" חברתי והיסטורי‬

‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪115 43‬‬