Page 122 - gag 43
P. 122
יואב אינו מיואש מכול וכול ,הוא אחוז בחילה.
איזי ,לדעתו ,מלא "ייאוש אמתי ,מלא מרץ ,חי מאוד",
כי "ייאוש ממלא ,בחילה מרוקנת".
המוטו שבראש בית לאדם אחד ,על-פי פוקנר,
"בין סבל ולא כלום אני בוחר בסבל",
ואילו יואב ,שחי בלא כלום ,בוחר גם למות בלא כלום.
למאבק על חרותו ,מאבק שנידון לכישלון בשל היעדר תכלית ,ריחוף בחלל וחוסר
קשר לקרקע .הבחילה והריקות קשורים בזה .מהצד השני מכוון שמו של הרומן,
העלם ,אל דמותו של דוד .המילה "עלם" מופיעה במקרא שתי פעמים ,שתיהן בקשר
לדוד (שמואל א יז ;56כ .)22גם השמות יואב ,עתליה ונתן מרמזים לבית דוד .רמז
זה מתחזק בשמות חתוליה של עתליה ,דוד ויונתן ,ובכלי הנגינה של אלישע שהרוח
אמורה לנגן בו כמו בכינורו של דוד .גם עשהאל ,אחיו של יואב המקראי ,זכור כאן
לטוב .היחסים בין דוד ויונתן נרמזים בקשרי הידידות בין יואב ויאלי ,שנרקמו בהר
ציון ,סמוך לקבר דוד .אפשר שהארמזים אל דמותו של דוד מרמזים על המשימה
שהטילה ההיסטוריה על שכמם של אלה שרואים את עצמם "כדור שני לגאולה",
ביסוסה של הממלכה והרחבתה ,אבל הקמתה של המלכות החדשה היא לא אפשרית,
על-פי הסיפור המקראי ,בלא התבוסה בהר גלבע.
הרמזים האפוקליפטיים שבהגבירה חוזרים בהעלם .המורה לתנ"ך מדבר בהתלהבות
על "היום ההוא ,היום הגדול והנורא ,היום האחרון" .איזי מספר שפפה-קסנדרה שוב
רואה אש ומבול .רוכבי האופנועים מכונים "סיקריקים" ,הם מאיימים בשריפה
שלעומתה "סדום זה משחק ילדים" .יואב מציע "תורה חדשה – קטסטרופיסיקה"
ומנבא רעש-אדמה ,שריפות ומגיפות .האפוקליפסה נושאת אופי היסטורי במפורש
כמעט ,בהקשר זה נזכר "דבר" ,שירו האפוקליפטי של ביאליק :איזי אומר,
"זינגענדיק און טאנצענדיק נדדה אלי קבר" ,לאמור ,בשירה ובריקודים .חזון האחרית
אמנם נקשר כאן לדמיונותיו של איזי ,ותופעותיו מוסברות בהעלם הסבר פשוט יותר
מזה שמוצע ב הגבירה ,בו צמוד המספר לתודעתו של איזי ,אבל גם בהעלם חשים
הצעירים תחושה אפוקליפטית ,על פי דרכם" ,היום האחרון" לדידם הוא היום שלפני
הגיוס" ,ביום האחרון נלך לים" ,הם אומרים בתגובה לנבואות הזעם של המורה
לתנ"ך .ההליכה ממסעדה לב ַאר ,מבית קפה לפאב נתפסת כ"אכול ושתה כי מחר
נמות" ,בין אם בשירות הצבאי ,באסון או בחורבן כללי .מקורה של תחושת האסון
הוא בקרע ההיסטורי של ההווה מהעבר ,נושאו של המחזור כולו.
ַּגג גיליון 120 43
