Page 123 - gag 43
P. 123
יואב אינו קרוע בתוכו ,בין העבר להווה ,כמו איזי ,הוא מצוי מעבר לקרע ,הוא מסמן
את מקום הקרע בהוויה ההיסטורית של החברה כולה ,הקרע מן העתיד שיכול היה
להיות שונה ,להיות כמו אותו גן-עדן אבוד במגדיאל ,אצל הדודה מגדה ,ש ְש ָּמה
נקשר כמובן למקום .הרצון לשוב לגן העדן של התמימות מתבטא היטב ,במפורש,
ביחסיו של יואב עם דנה" :היינו ערומים ...ולא התביישנו" ,הוא אומר ,אבל גם ידיעה
לא הייתה – "לא הזדיינו" .הוויה עדנית זו ,כמו ביתה של הדודה מגדה ,גורמת ליואב
תחושה של מלאות .העבר נתפס לו כמשא-עצים שיש לשאת לשרגא הנוטע" ,כמו
הנער ההוא בתנ"ך שלא ידע כלום והלך כבחלום" ,לאמור ,כמו יצחק המובל אל
העקדה על אמונתו של אביו .תפיסת עצמו כנעקד על אמונה שאינה שלו היא אחד
מנושאיה של הספרות הישראלית .היא נרמזת גם בהתאבדותו של יואב ,כשתוך כדי
שקיעתו במוות הוא מאזין לשירים של לינארד כהן ,נראה שאחד מהם הוא "סיפורו
של יצחק" ,מהמפורסמים בשיריו של כהן .מהצד השני מהווים העצים ,הקשר אל
העבר ,גם אחיזה איתנה בקרקע ,באדמה" :פעם הייתה לי הרגשה כאילו אני בתוך
עץ ,והייתי כל כך רגוע ושקט ובטוח .ומלא" .הוא רוצה להיות עץ כי הוא אינו אלא
ציפור מעופפת ,ושוב ,בארמז לביאליק ,אפילו ענן .אולי גם אסטרונאוט מרחף בחלל.
העץ הוא כל מה שיישאר מגן העדן האבוד במגדיאל ,בסופם של הדברים .וריאציה
מסוימת על יחסו של יואב לעצים מצויה כבר בבית לאדם אחד ,בדמותו של אלכס,
שהעץ "שלו" היה נבוב ונטה לכיוון הרוח .מעין זה משתמע מיחסו של יואב לפמוט
הישן ,שצלילו נשמע לו ריק ,אם גם צליל "יפה".
בפרשה השנייה שברומן" ,חלונה של מדלין" ,יש גורמים פנטסטיים מובהקים .פרשה
זו מזכירה את סרטו של אנטוניוני ,Blow Upומסתברת מנקודת ראות פסיכולוגית.
יואב מבקש לכפות על אביו ,הקורקטי עד לקיצוניות מחרידה ,טופס של התנהגות
אנושית ,חורגת מהנורמה הקשוחה והשבירה כלשהי של המוסכמות .עם זאת ניכר
בפרשה מוזרה זו גם תיאור של מציאות מתפוררת ,מתפרקת מערכיה .אבל מעבר
לאלה יש כאן תיאור של תפיסת מציאות מתוך כפייה סובייקטיבית .המציאות היא כפי
שאני מצייר אותה ,וגם אז היא נתונה להתפרש בדרכים שונות ,כאילו מלגלג כאן
המחבר על יומרתה של האמנות לשקף את המציאות ואף להסביר אותה.
מותו של יואב ,התאבדותו הנרקיסית ,מתחייבת משתי תפיסות של הבעייתיות שלו,
הפסיכולוגית וההיסטורית .האספקט ההיסטורי קשור בהכרת מקומו כקרבנה של
ההיסטוריה ,בבחינת יצחק הנעקד על מזבח אמונתם של אחרים .הכרה זו קשורה
בכישלון מאבקו של יואב על חרותו ,ובבחילה הקיומית האוחזת בו בשל כך ,בחילה
של הרוח המואסת בעצמה ומביאה אותו להתרוקנות תכופה .תחושת הריקות קשורה,
כאמור ,בתחושת הריחוף בחלל ,והיא הגורם העיקרי להתאבדותו של יואב .תחושה זו
מתוארת בדפים הראשונים שברומן ,לכן אין לומר שההתאבדות היא פתאומית ולא
מוסברת .ההסבר הפסיכולוגי להתאבדות נעוץ בעכבות הרבות מהן סובל יואב ,אין
הוא יכול למצות את ההנאות ואת החוויות שלו ,הוא אינו גומר שום דבר ,גם
במשמעות הסקסית .המוות הוא החוויה האחת שהוא מבקש למצותה עד תומה
ַּגג גיליון 121 43
