Page 123 - gag 43
P. 123

‫יואב אינו קרוע בתוכו‪ ,‬בין העבר להווה‪ ,‬כמו איזי‪ ,‬הוא מצוי מעבר לקרע‪ ,‬הוא מסמן‬
‫את מקום הקרע בהוויה ההיסטורית של החברה כולה‪ ,‬הקרע מן העתיד שיכול היה‬
‫להיות שונה‪ ,‬להיות כמו אותו גן‪-‬עדן אבוד במגדיאל‪ ,‬אצל הדודה מגדה‪ ,‬ש ְש ָּמה‬
‫נקשר כמובן למקום‪ .‬הרצון לשוב לגן העדן של התמימות מתבטא היטב‪ ,‬במפורש‪,‬‬
‫ביחסיו של יואב עם דנה‪" :‬היינו ערומים‪ ...‬ולא התביישנו"‪ ,‬הוא אומר‪ ,‬אבל גם ידיעה‬
‫לא הייתה – "לא הזדיינו"‪ .‬הוויה עדנית זו‪ ,‬כמו ביתה של הדודה מגדה‪ ,‬גורמת ליואב‬
‫תחושה של מלאות‪ .‬העבר נתפס לו כמשא‪-‬עצים שיש לשאת לשרגא הנוטע‪" ,‬כמו‬
‫הנער ההוא בתנ"ך שלא ידע כלום והלך כבחלום"‪ ,‬לאמור‪ ,‬כמו יצחק המובל אל‬
‫העקדה על אמונתו של אביו‪ .‬תפיסת עצמו כנעקד על אמונה שאינה שלו היא אחד‬
‫מנושאיה של הספרות הישראלית‪ .‬היא נרמזת גם בהתאבדותו של יואב‪ ,‬כשתוך כדי‬
‫שקיעתו במוות הוא מאזין לשירים של לינארד כהן‪ ,‬נראה שאחד מהם הוא "סיפורו‬
‫של יצחק"‪ ,‬מהמפורסמים בשיריו של כהן‪ .‬מהצד השני מהווים העצים‪ ,‬הקשר אל‬
‫העבר‪ ,‬גם אחיזה איתנה בקרקע‪ ,‬באדמה‪" :‬פעם הייתה לי הרגשה כאילו אני בתוך‬
‫עץ‪ ,‬והייתי כל כך רגוע ושקט ובטוח‪ .‬ומלא"‪ .‬הוא רוצה להיות עץ כי הוא אינו אלא‬
‫ציפור מעופפת‪ ,‬ושוב‪ ,‬בארמז לביאליק‪ ,‬אפילו ענן‪ .‬אולי גם אסטרונאוט מרחף בחלל‪.‬‬
‫העץ הוא כל מה שיישאר מגן העדן האבוד במגדיאל‪ ,‬בסופם של הדברים‪ .‬וריאציה‬
‫מסוימת על יחסו של יואב לעצים מצויה כבר בבית לאדם אחד‪ ,‬בדמותו של אלכס‪,‬‬
‫שהעץ "שלו" היה נבוב ונטה לכיוון הרוח‪ .‬מעין זה משתמע מיחסו של יואב לפמוט‬

                                        ‫הישן‪ ,‬שצלילו נשמע לו ריק‪ ,‬אם גם צליל "יפה"‪.‬‬

‫בפרשה השנייה שברומן‪" ,‬חלונה של מדלין"‪ ,‬יש גורמים פנטסטיים מובהקים‪ .‬פרשה‬
‫זו מזכירה את סרטו של אנטוניוני ‪ ,Blow Up‬ומסתברת מנקודת ראות פסיכולוגית‪.‬‬
‫יואב מבקש לכפות על אביו‪ ,‬הקורקטי עד לקיצוניות מחרידה‪ ,‬טופס של התנהגות‬
‫אנושית‪ ,‬חורגת מהנורמה הקשוחה והשבירה כלשהי של המוסכמות‪ .‬עם זאת ניכר‬
‫בפרשה מוזרה זו גם תיאור של מציאות מתפוררת‪ ,‬מתפרקת מערכיה‪ .‬אבל מעבר‬
‫לאלה יש כאן תיאור של תפיסת מציאות מתוך כפייה סובייקטיבית‪ .‬המציאות היא כפי‬
‫שאני מצייר אותה‪ ,‬וגם אז היא נתונה להתפרש בדרכים שונות‪ ,‬כאילו מלגלג כאן‬

               ‫המחבר על יומרתה של האמנות לשקף את המציאות ואף להסביר אותה‪.‬‬

‫מותו של יואב‪ ,‬התאבדותו הנרקיסית‪ ,‬מתחייבת משתי תפיסות של הבעייתיות שלו‪,‬‬
‫הפסיכולוגית וההיסטורית‪ .‬האספקט ההיסטורי קשור בהכרת מקומו כקרבנה של‬
‫ההיסטוריה‪ ,‬בבחינת יצחק הנעקד על מזבח אמונתם של אחרים‪ .‬הכרה זו קשורה‬
‫בכישלון מאבקו של יואב על חרותו‪ ,‬ובבחילה הקיומית האוחזת בו בשל כך‪ ,‬בחילה‬
‫של הרוח המואסת בעצמה ומביאה אותו להתרוקנות תכופה‪ .‬תחושת הריקות קשורה‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬בתחושת הריחוף בחלל‪ ,‬והיא הגורם העיקרי להתאבדותו של יואב‪ .‬תחושה זו‬
‫מתוארת בדפים הראשונים שברומן‪ ,‬לכן אין לומר שההתאבדות היא פתאומית ולא‬
‫מוסברת‪ .‬ההסבר הפסיכולוגי להתאבדות נעוץ בעכבות הרבות מהן סובל יואב‪ ,‬אין‬
‫הוא יכול למצות את ההנאות ואת החוויות שלו‪ ,‬הוא אינו גומר שום דבר‪ ,‬גם‬
‫במשמעות הסקסית‪ .‬המוות הוא החוויה האחת שהוא מבקש למצותה עד תומה‬

                                  ‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪121 43‬‬
   118   119   120   121   122   123   124   125   126   127   128