Page 128 - gag 43
P. 128
מהלוחמים מתעורר מהשינה ,פירוט מדוקדק של כל שיחות הקשר (הקשר המסור הוא
שייקה ,המכונה קילומטר ,כי הוא כביכול שוקל קילו ,וגובהו – מטר) ,הטעם החלוד
של המים בג'ריקן ,תיאור החום המעיק ביום ,והקור בלילה ,וכן חזרות רבות על אותם
הרהורים על השקר שבדת ,על זוועות המלחמה ,על המוות שאורב לכל אחד ,על
המשקים שמשוועים לידיים עובדות ,כשהבן הצעיר נמצא כאן במקום ליד ההורים ,על
הבנות וכד'.
הנחיתות של מגיני הגבעה אל מול כוחות האויב ממש זועקת לשמיים :אל מול כיתה
מתוגברת ,המצוידת ברובים ,סטנים מקלעים מרגמה ופיאט – עומדים המוני לוחמים
מקומיים ומצריים ,המצוידים במשוריינים ,תותחים ,ואפילו מטוסים שמאוחר יותר
מפציצים את הגבעה ,ואת הקיבוצים דורות (שם נהרגות בהפגזה האווירית שתי
חברות) ורוחמה.
גידי ,המ"כ האמיץ ,איננו מצליח להחזיק את הלוחמים שנבהלו מהפלישה למתחם -
יעקובסון ואברום ,הרגמים ,מתחילים לברוח ,ובעקבותיהם בורחים גם שאר הלוחמים.
הבריחה מתוארת כסיוט :סחוטים מעייפות הם נושאים פצוע כבד בשמיכה ,כשהם
משאירים מאחוריהם שני הרוגים (אורי ,הסמל האמיץ והיפה ופינילה שאמור היה
להיפגש עם חברתו במשלט העץ ,אבל החמיץ אותה ברבע שעה) ושלושה פצועים.
הערבים (מכונים על ידי הלוחמים "ערבושים"" ,שחורים") ערפו את ראשו של אורי,
ושחטו את שלושת הפצועים .מסתבר שגם מוטה המ"ם ,שאוהב להתבדח ולצטט
פסוקים מהתנ"ך (בדרך כלל לא במקום - )...ברח ברגע המכריע (התירוץ – נסע
להביא תחמושת ללוחמים.)...
ביקו המ"פ מחליט לצאת עוד באותו הלילה להתקפה חוזרת ,והפעם במקום כיתה
מתוגברת אחת – שלוש מחלקות (של מוטה ,זאביק ויאמבו) .גידי מוביל את הכוח,
אבל כיתתו ממוקמת בסוף השדרה ,והם אמורים לחזור אל "משלט העץ" ,אבל זה
איננו קורה – גידי ושארית לוחמיו נשארים בכל הקרבות ,ונאלצים לברוח גם בפעם
השנייה -הפעם הפוקד לנסיגה (בלי שום סמכות!) הוא רבינוביץ" החובש המתהדר
באקדח .גידי ,שבפעם הזאת איננו בעמדת מפקד ,ממש יוצא מדעתו שסתם אחד יכול
לגרום לבריחה משדה הקרב .שוב נשארים על הגבעה הרוגים ופצועים ,מקלע בזה,
רובים .הקרב האחרון על הגבעה הוא הקשה מכולם ,כי נקבצו מתחת לגבעה עשרות
משוריינים ,תותחים ואינסיפור לוחמים מקומיים בפיקוד מצרי .המצב הוא לאחר ייאוש,
אלא שיוזמה של גידי (להתקרב עם הפיאט אל המשוריינים ולפגוע בהם) ,של לוחמים
אחרים ,ושל הזחל"מים של צה"ל שהורכב עליהם תותח 20מ"מ – עושים את
המלאכה – משורייני האויב נשרפים ,הלוחמים שבתוכם מנסים לברוח מהאש ,וניצודים
על ידי המקלעים והרובים .יש אפילו לוחמים המצליחים להחדיר רימונים אל תוך
משורייני האויב .אבל האבידות הן כבדות מאוד ,בעיקר מתוארת פציעתו האיומה של
אהוד בן זוגו לשוחה של יובל (הזכרתיו לעיל) ,שנפצע גם הוא .עמיחי החובש איננו
יכול להועיל הרבה ,כי אהוד זקוק לניתוח בהול ,דבר שאיננו אפשרי בסערת הקרב.
ַּגג גיליון 126 43
