Page 132 - gag 43
P. 132
לנגד עיניה נפגש עם הוריה ,היא כבר רואה וילונות וספות ופריג'ידר ושולחן עם ארבעה
כיסאות .ואם אתה יורד להילחם בנגב ,קח בחשבון שהיא תצא עם אחר ,ג'ובניק שאיננו
לוחם .אל תבטח בבת שמדברת עמך על פילוסופיה ,פסיכולוגיה ,תסביכים ושירי רחל .דויד,
כמו יאקוש מ"כ כיתת הצעירים שנהרג ,הם ההיפוך של רפי ,קובי ועמיחי ,הוא לא רוצה
לחיות כמו הוריו ,שבעצם אין להם חיים ,ואין להם כוח לקרוא ספר אחרי יום עבודה
מפרכת .הוא רוצה למצות את החיים ,ואם ייפצע בקרב ,הוא מעדיף להתאבד .חברתו של
נחום היא גליה ,אבל בניגוד למחשבות הנעלות של עמיחי על לילך ,נחום מדמיין עצמו
כיצד הוא מתעלס עם חברתו ,מתרגש ממחמדי גופה ,כמו שחווה בעבר בהיותם בשדה
ובכנרת .עובדיה מדבר בקול רם בצורה אחת ,ואבל מחשבותיו שונות לחלוטין :כשהוא
מדבר עם חבריו על נשים ,הוא גס רוח כמו יעקובסון (שאפילו מנבל את הפה) ,מדבר
אפילו על אונס שבויה (דברים דומים אומר גם הלוחם מיקי משום כעסו על התעללות
הערבים בגופתו של אורי) ,אבל בינו ובין עצמו הוא מקונן על אי יכולתו לגשת לנערה
ולחזר אחריה ,על כך שלכולם יש חברות ,ורק לו אין (עמ' .)725-721
ויש גם "גנבי חברות" בפוטנציה :גידי מאוהב בלילך ,חברתו של עמיחי ,למרות
שמעולם לא ראה אותה .במחשבותיו ,הוא חוטף אותה ממנו .כנ"ל חושב רחמים על
שולה ,חברתו של ברזילי (אגב ,יש רמזים ביצירה שברזילי לא יצר קשר של ממש
עם שולה ,ואם הוא ייהרג ,ייתכן שהיא לא תדע שהוא אהב אותה) .גואל חושק בליבו
בגליה ,חברתו של נחום .מרתקת היא העובדה שאין בספר הזה שום רמז למתח
העדתי ,שהתפתח מאוחר יותר במדינת ישראל ,ונדמה שהוא הולך ומתעצם משנה
לשנה .על פי השמות אפשר להצביע על גיבורי הספר שהם ילידי גלויות שונות ,אבל
אף אחד מהם איננו נלעג בגלל מוצאו .הנלעגים הם רק הפחדנים והבורחים משדה
הקרב .יוצא מן הכלל הזה במידה מסוימת הוא פיליפ איש גח"ל שנפצע במרפק,
ובניגוד לפצועים אחרים ,הוא מעורר מהומות .הרומן מצטיין בתיאור מפורט של הגיגי
הלוחמים .לעתים מחשבות אלו אורכות עמודים רבים (פחד ממוות ,מה יקרה אם
אמות? אני הרי בראשית חיי ,איך ימשיכו את חייהם ההורים?) הבעיה היא שלעיתים
נמשך תיאור המחשבות עשרות עמודים ,והקורא מתקשה לייחס אותן ללוחם מסוים.
לדוגמה :המחשבות של גידי מתפרשות בעמודים ,948-929ורק לקראת סופם מסתבר
לקורא שאמנם מדובר בגידי .דומה שהסופר כאילו מנסה את הקורא :האם תוכל
לזהות במי מדובר מבלי שאני אגלה לך? קשה לי להסכין עם משימות שהסופר מטיל
על הקורא .לדעתיי ,סופר צריך לספר סיפור ,ולא לחוד חידות.
לא אצא ידי חובה ברשימה זאת על הספר הגדול הזה אם לא אביא למצער קטע קצר
אחד שיוכל לרמוז על הווירטואוזיות הלשונית של ס' יזהר:
"קלח שומר ממורטט מתנדנד ברוח אצל השוחה ,חג לו כאילו עודו צומח ,והוא נבוב
כולו ,שדוף ושעיע כמקל ממורט .לא נותרו לתפרחתו אלא קרנות סוככונים מדולדלים
ויבשושיים ,כחוטר מטרייה ישנה שנסתחף אריגה ,והסתיו נאחז ומתייבב בהם
ובבדידותו ,בטלטוליו הכנועים אין חמדה ,כלא איכפת שלו הנואש מטוב( "...עמ' )664
ַּגג גיליון 130 43
