Page 129 - gag 43
P. 129
בשונה מרוב הסופרים שלנו שהושפעו מעגנון,
ביצירתו של ס' יזהר אין למצוא אף רמז להשפעה זאת.
הוא הכריז במידה רבה של גאווה כי מי
שהשפיעו עליו הם גנסין וברנר ,וכי עיקר היצירה,
איננו מצוי ב"אחר כך ,אחר כך",
כלומר ,בסיפור המעשה,
אלא באותן נימים דקיקות של הפנימיות
כאמור ,ס' יזהר איננו מוכן לספר לקורא מה היה אחר כך – האם אהוד שרד לאחר
הפציעה הנוראה ,מה היה סופו של הקרב – העיקר בעיניו הוא "הבינותיים" .כיוון
שהקרב על חרבת מאחז היה מתועד מאוד ,אנחנו יודעים שההתקפה השלישית
הוכרעה לטובת כוחותינו ,המצרים נסוגו ,וניתוק הנגב בא לקיצו .בקרבות נהרגו 13
לוחמים ונפצעו רבים.
למרות הפירוט המדוקדק של מחשבות הלוחמים ,ושל תיאורי הטבע ,החי והצומח
בגבעה ובסביבתה (שירת עפרוני ,נביחת כלב ,יללת צבוע ,גיחת חצב ,קקופוניה של
צרצרים ,מעוף דבורה) ,למרות הפרטנות בכל שלב בקרבות – הנה בתיאור הלוחמים
הסופר קימץ בפרטים :שייקה הקשר הוא ,כאמור ,קילומטר ,שמוליק הטבח מתהדר
בזקן "חיות הנגב" (בזמן הבריחה הוא הסתתר בבקתה ,שם מצאו אותו המקומיים
ושחטו אותו) ,גידי המ"כ מתואר כבעל שפע שיער ,בכובע אוסטרלי בעורפו,
ובמכנסיים חומים (אגב ,לבושם של הלוחמים משונה למדיי :לשייקה מכנסיים קצרים,
לקובי החבלן סנדלים) ,מישקה ,מ"פ מסייעת ,קירח עם ציצת שיער ,נחום הוא גבוה,
ובן זוגו על הפיאט ,חיים ,הוא גוץ ושמן ,אברום הרגם ,בן זוגו של יעקובסון (שניהם
ברחו ראשונים) הוא ענק ,לשרגא הררנ"טיסט יש שפם גדול ,צביקו המ"פ הוא גבוה,
ומרבה להשתעל ,פמפיק הוא גוץ ושמן ,שרוליק המג"ד מתולתל ,לבוש בקפידה –
זהו בסך הכול שלל האיפיונים החיצוניים של חלק קטן מתוך עשרות הגיבורים
המופיעים רק בשמם ובמעשיהם בספר ,אך אין להם מאפיינים חיצוניים.
***
לעומת האיפיון החיצוני החסכוני מאוד ,כפי שפורט לעיל ,הרי שאופיים של הגיבורים בא
לידי ביטוי ביריעה רחבה מאוד (לעיתים מדיי רחבה) :גידי המ"כ הוא לוחם אמיץ ואחראי
מאוד ,הוא זועם על הבורחים מהמערכה ,וחש (לא בצדק) שהבושה כולה שלו .כשהוא לא
בתפקיד ,הוא מרגיש שהוא לא אמור להיות בגבעת המוות הזאת ,אך כשהקרב מתלהט,
וסכנה גדולה מרחפת מעל הלוחמים המעטים ,הוא מוכיח אומץ לב מדהים :בתוך הפגזה
מטורפת ,הוא מתקרב למשורייני האויב ופוגע בהם .עמיחי החובש הוא הדמות המלבבת
ַּגג גיליון 127 43
