Page 125 - gag 43
P. 125
משה גרנות
האם אפשר לוותר על "האחר-כך"?
על ימי צקלג מאת ס' יזהר ,שהופיע בשנת תשי"ח 1958 -
אני מבקש להתחיל את הרשימה הזאת בדברים על חוויה אישית הנוגעת בספר הגדול
הזה .חברי לאוהל הסיירים בקורס מ"כים בג'וערה הבהיר לי שלא אוכל לומר על
עצמי שאני שולט בעברית אם לא אקרא את כל התנ"ך ואת ימי צקלג של ס' יזהר.
ימי צקלג ראה אור ב 1,1958-באותה שנה ,בה זחלנו ,חברי ואני אל אוהל הסיירים
בקורס המ"כים .אני מניח שהוא עצמו (יליד אחד הקיבוצים בעמק יזרעאל) לא הספיק
לקרוא את הספר הענק הזה ,אבל אני (עדיין עולה חדש!) חשבתי שזאת משימה
שאסור לי להתחמק ממנה .את התנ"ך קראתי ללא קושי מיוחד בסיועו המבורך של
פירוש הרטום ,אבל ימי צקלג היה אגוז קשה לפיצוח ( 1156עמודים בגופן פטיט
ובשורות צפופות!) ,ולא תמיד הצלחתי למצוא פירוש למילים היחידאיות שבספר זה
במילון (אבן שושן הישן" ,השחור") :רוהט ,פלדס ,השעיע ,חולסית ,חיטמם ,לבסבס,
גיחור ,פיופת ,עתמת ,קינוף (רשימה חלקית מאוד) .לימים ראיינתי את ס' יזהר בביתו
שבמישר ( ,)13.7.2000ושאלתי אותו אם לא התגנבה בליבו הכוונה להדהים את
הקורא במילים יחידאיות ,ועל כך הוא ענה לי" :לא חשבתי שאני כותב מילים קשות;
אולי מילים מדויקות ...מעולם לא פתחתי מילון לחפש מילים .המילים שטפו אצלי"*).
זה כנראה נכון – אני שמעתי אותו נושא דברים (בלי נייר!) ,והייתי מהופנט – לא ממה
שאמר ,אלא מהווירטואוזיות הלשונית.
בשונה מרוב הסופרים שלנו שהושפעו מעגנון ,ביצירתו של ס' יזהר אין למצוא אף
רמז להשפעה זאת .הוא הכריז במידה רבה של גאווה כי מי שהשפיעו עליו הם גנסין
וברנר ,וכי עיקר היצירה ,איננו מצוי ב"אחר כך ,אחר כך"**) ,כלומר ,בסיפור
המעשה ,אלא באותן נימים דקיקות של הפנימיות (כמקובל בזרם התודעה) ,התרכזות
על "בינותיים" – "חשבתי לומר על כלום את הכול"***) .בספרו "מלקומיה יפהפייה"
מסופר על גיבור שאיננו מעז ,לאורך 200עמודים (!) להתחיל עם שולה ,ואיננו מבין
איך אחרים עושים זאת בקלות .צר לי – זה משעמם! אני בהחלט רציתי לדעת בספר
שלנו האם אהוד ,שנפצע אנושות בקרב על גבעה ,244הצליח לשרוד; אני בהחלט
רציתי לדעת מה היה סופו של אותו קרב נורא על הגבעה ,מי שרד ,מי חזר למשק,
מי מרד בהורים – אני בהחלט מכור ל"אחר כך אחר כך" ,ו"הבינותיים" של ס' יזהר
איננו צריך לבטל את הסקרנות המתבקשת של הקורא ל"אחר כך אחר כך".
1המובאות במאמר זה מתוך המהדורה שיצאה בזמורה ביתן.1989 ,
ַּגג גיליון 123 43
