Page 121 - gag 43
P. 121

‫ָּק ֵרב‪ ,‬לקראת "ימים אחרונים"‪ ,‬שהם כותרתו של הפרק האחרון של הגבירה‪ .‬החורבן‬
‫המאיים מעלה את הקריאה הקולנית ל"מנהיג"‪ ,‬ל"איש מורם מעם וכביר כוח שיבוא‬
‫ויציל"‪ .‬גם קריאה זו מוצגת כגרוטסקה מאיימת ומחרידה ולא כ"פיתרון" כלשהו‪.‬‬
‫הגורם המיתולוגי‪ ,‬בו עשיר הגבירה עד מאוד‪ ,‬אינו שעשוע אינטלקטואלי בלבד‪,‬‬

                           ‫"חגיגה למבקרים"‪ ,‬אלא צומח מגוף היצירה ומתממש בתוכה‪.‬‬

‫עתליה המקראית ו"האם הגדולה"‪ ,‬המיתולוגית‪ ,‬מציגות את הקרע מהאם האמתית‪,‬‬
‫את ההוויה הישראלית כתחליף‪" .‬קסנדרה" מבשרת חורבן אפוקליפטי המתממש בידי‬
‫"מלאכי החבלה" השחורים‪ ,‬רוכבי האופנועים‪ ,‬נושאי בשורת האלימות של "האיש‬
‫החזק"‪ .‬אבל בפנייה אל המיתוס יש גם השתמעות בכיוון אחר‪ ,‬ויש בה רמז לתפיסתו‬
‫של אורפז את "הדמות המרכזית" שבספרות המודרנית כ"צליין חילוני"‪ ,‬לאמור‪ ,‬כמי‬
‫שאיבד את אמונתו הדתית והוא מחפש דרך אל הוויה של קדושה מחוץ לתחומי הדת‬
‫והאמונה‪ .‬איזי אורנן אכן מעוצב כ"צליין חילוני"‪" ,‬יורד רגל"‪ ,‬כפי שהדבר מנוסח‬
‫ב"הגבירה"‪ ,‬וההוויה רווית המיתוסים מדגישה היטב את "ההיעדר" הגדול שבהוויה‬
‫המבוקשת‪ ,‬רווית קדושה‪ .‬הוויתו של איזי כצליין חילוני מסבירה אפוא את הוויתו‬

                     ‫המיוסרת‪ ,‬הברנרית‪ ,‬אפשר לומר‪ ,‬בעולם מתפורר‪ ,‬מתפרק מערכיו‪.‬‬

                                 ‫ד‬

‫יואב אינו "צליין חילוני" ואין הוא "דמות ברנרית"‪ ,‬על‪-‬אף היותו מתאבד‪ .‬הדבר‬
‫הוברר כבר בהגבירה אבל בהעלם הוא מגיע לביטוי מלא‪ .‬הוא אינו מיואש מכול‬
‫וכול‪ ,‬הוא אחוז בחילה‪ .‬איזי‪ ,‬לדעתו של יואב‪ ,‬מלא "ייאוש אמתי‪ ,‬מלא מרץ‪ ,‬חי‬
‫מאוד"‪ ,‬כי "ייאוש ממלא‪ ,‬בחילה מרוקנת"‪ .‬המוטו שבראש בית לאדם אחד‪ ,‬על‪-‬פי‬
‫פוקנר‪" ,‬בין סבל ולא כלום אני בוחר בסבל"‪ ,‬ואילו יואב‪ ,‬שחי בלא כלום‪ ,‬בוחר גם‬

                                                                            ‫למות בלא כלום‪.‬‬

‫העלם אמור להאיר את המציאות שבהגבירה מנקודת ראות נוספת‪ ,‬נקודת ראותו של‬
‫יואב‪ .‬בכך מוארת ומתפרשת פירוש נוסף גם דמותו של איזי אורנן‪ ,‬וגם עתליה מוצגת‬
‫באור חדש‪ .‬תפיסתו של העלם כסיפורו של דור שיש לו הכול ואינו חפץ במאומה‪,‬‬
‫וכל שאיפתו היא בנהנתנות הדוניסטית ובבילויים של הזמן והכסף העומדים לרשותו‬
‫בשפע‪ ,‬היא תפיסה חלקית‪ .‬יואב אינו דמות מייצגת‪ ,‬וסיפורו אינו מסמל דבר‪ .‬הוא‬
‫עמוס במשא אישי כבד ובעייתי‪ ,‬שלובש בסיפור שתי פנים‪ ,‬אישי ופסיכולוגי מחד‪,‬‬
‫והיסטורי‪-‬חברתי מאידך גיסא‪ .‬בהווייתו האינדיווידואלית הייחודית והקיצונית הוא אכן‬
‫מאיר את פני הדור ואת התקופה על בעיותיה‪ ,‬אבל לא בדרך של ייצוג וסימול כי אם‬
‫בדרך של חריגה ושונות‪ .‬כמסופר בבית לאדם אחד עבר יואב משהו מעין ילדות‬
‫קשה‪ ,‬בבדידות ובניכור באווירה הקרה והעקרה שבבית הוריו‪ ,‬וגדל בצל החוויה‬
‫הנוראה של מות אחיו‪ ,‬מוות חסר פשר‪ .‬חוויות אלה מתבטאות באישיותו בעכבות‬

 ‫שונות‪ ,‬בתחום המיני‪ ,‬בתחושה הקשה של ריקות ובחילה‪ .‬הבטלה שלו היא ביטוי‬

                                  ‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪119 43‬‬
   116   117   118   119   120   121   122   123   124   125   126