Page 118 - gag 43

‫אלכס‪ ,‬ביתו‪ ,‬העץ שלו מסמלים אולי‬
‫את ההוויה חסרת המקורות ונעדרת השורשים‪,‬‬

‫שמציגה חזית נוקשה כלפי חוץ‬
‫בעוד היא עצמה מתפוררת והולכת מבפנים‪.‬‬

‫בו נתון הגיבור‪ .‬איזי אורנן עמוס לעייפה במשא העבר האישי והלאומי‪ .‬חייו עומדים‬
‫במתח המתמיד שבין הרצון או הצורך לשכוח‪ ,‬להתנתק מהעבר הכבד מנשוא ולהתחיל‬
‫הכול מחדש‪ ,‬לבין אי‪-‬היכולת לעשות זאת‪ ,‬כי העבר קיים בתוכו‪ ,‬והניסיון לעקוף אותו‬
‫ולהיחלץ ממנו מטיל אותו לבדידותו המאיימת וההרסנית‪ ,‬ולסבל הקיום‪" ,‬הפסיון"‪.‬‬
‫הקרע מן העבר הוא גם קרע מהעתיד‪ .‬למעשה‪ ,‬כל דמויותיו של הרומן מנותקות‬
‫וקרועות מהעבר‪ ,‬וגם מבניהן‪ .‬מהן מתייסרות‪ ,‬מהן מוצאות נוחות קרה ועקרה בהוויה‬
‫קרועה זו‪ ,‬ומבקשות לעצמן תחליפי‪-‬זהות‪ ,‬נרות נוצריים‪ ,‬מוסיקה זרה‪ ,‬השקפה כנענית‬
‫או גם וויבראטור‪ .‬קרע זה נתפס כמחויב המציאות ההיסטורית‪ ,‬אפילו הדוד ברוך‬
‫אהרליך‪ ,‬המשעין את הווייתו הארץ‪-‬ישראלית במושב על המסורת ארוכת השנים של‬
‫האבות והאימהות‪ ,‬מעביר בסופו של דבר את הקרע אל בנו‪ ,‬היורד מהארץ‪ ,‬וכך‬
‫הופכת גם החלוציות לעבר נוסטלגי‪ .‬בעייתו של איזי אורנן היא בהצדקתו ההיסטורית‬
‫של הקרע ההיסטורי‪ ,‬הצדקה שאינה קיימת מכול וכול‪ .‬אפשר אולי למצוא חצי נחמה‬
‫בשיבה לאי‪-‬אלה סמלים מהעבר – הפמוטים של אימא‪ ,‬למשל‪ ,‬או לשיר "וטהר‬
‫לבנו"‪ ,‬או בהחזרתו לשם המשפחה "הגלוי" שננטש‪ .‬יש בכך חזרה אל הזהות‬
‫האמתית‪ ,‬אבל אין בכך כדי פתרון או גאולה‪ ,‬כפי שמסתבר מגורלו של ברוך‬

‫אהרליך‪ ,‬וכפי שמתברר בהמשך הדברים‪.‬‬

‫עם זאת‪ ,‬מעט תקווה יש בבית לאדם אחד‪ .‬ה ְי ָּלדֹות המביאות ביכורים למשורר‪ ,‬למשל‪.‬‬
‫הצפייה לשובה של ליזה‪ ,‬שבה התקווה לבית אמתי שאינו בית לאדם אחד‪ ,‬ולאחיזה‬
‫איתנה בעתיד‪ .‬אף הוא אינו בא אלא אחרי חזון אימים אפוקליפטי‪ ,‬בו עולה באש‬
‫"בית הכיפות"‪ ,‬ניגודו והמשכו של הבית של איזי‪ ,‬לאדם אחד‪ .‬הוא אולטרא‪-‬מודרני‬
‫בעיצובו‪ ,‬דוחה כל מסורת ושובר אותה‪ ,‬טרקלינו הוא "כפרוזדור משומקום‬
‫לשומקום"‪ ,‬ובעליו‪ ,‬אלכס‪ ,‬נוקשה מבחוץ‪ ,‬במיוחד בימי המלחמה‪ ,‬אבל ריק בתוכו‪,‬‬
‫כמוהו כעץ שלו‪ .‬אלכס‪ ,‬ביתו‪ ,‬העץ שלו מסמלים אולי את ההוויה חסרת המקורות‬
‫ונעדרת השורשים‪ ,‬שמציגה חזית נוקשה כלפי חוץ בעוד היא עצמה מתפוררת והולכת‬
‫מבפנים‪ .‬שריפתו האפוקליפטית של "בית הכיפות" נרמזת עם בניינו‪ ,‬נאמר שזגוגיותיו‬
‫משוריינות‪" ,‬אם ירצה להטיל אבנים ואש מלמעלה" (עמ' ‪ .)95‬חורבנו של הבית‬
‫אפוא הוא כחורבנם של סדום ועמורה‪ ,‬אם כי חזות אימים זו סמוכה לתיאור גרוטסקי‬
‫של חזון אחרית הימים‪ ,‬שמופיע כאחד מהקישוטים של הבית‪" :‬סרטן ועקרב כתאומים‬
‫יחדיו ואריה דמוי ראש נוהג בם" (שם)‪ .‬ראוי עוד להזכיר שניני אבנת מתוארת‬
‫כ"קסנדרה מפזרת בהלה" (עמ' ‪ .)174‬יש בחזות האפוקליפטית יסוד גרוטסקי מובהק‪,‬‬

‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪116 43‬‬