Page 119 - gag 43

‫עם כל המאיים שבה‪ .‬הכול אוכלים ושותים‪ ,‬זוללים וסובאים ומדברים על הסוף בחינת‬
‫"אכול ושתה כי מחר נמות"‪ ,‬אבל בלא תחושה אמתית שאכן מחר נמות‪ .‬יותר‪ ,‬יש‬
‫גורם חיובי בחורבן הצפוי‪ ,‬כי הבית העולה באש הוא בית תחליפי‪ ,‬קליפה‪ ,‬ולא בית‬

‫אמתי שיש בו משקע עמוק של חיים ומסורת ארוכה‪.‬‬

‫ג‬

‫הגורם האפוקליפטי חוזר ביתר תוקף ואימה בהגבירה‪ ,‬הרומן השני במחזור עתליה או‬
‫לפני הרעש‪ ,‬גם כאן לא נעדר הגורם הגרוטסקי‪ .‬הגבירה הופיע כשמונה שנים אחרי‬
‫בית לאדם אחד‪ ,‬והאופטימיות הזהירה‪ ,‬המהוססת שבה נגמר הרומן הראשון שבמחזור‬
‫אינה מתממשת ברומן השני‪ ,‬הקרע בין ההווה ובין והעבר מעמיק והולך‪ ,‬ואילו‬
‫ההצדקה לקרע זה אינה נמצאת‪ .‬ההוויה "הבוהמית‪-‬אינטלקטואלית" שמאפיינת את‬
‫בית לאדם אחד מפנה מקום להוויה "זעיר‪-‬בורגנית רדיקלית"‪ ,‬והפתרון מתמקד‬
‫בצורות שונות של בריחה‪" :‬כבר חדלת להאמין שיש לך כאן תקומה‪ ,‬מזוודתך‬

‫ארוזה"‪.‬‬

‫הנבירה אינו מעמת את "ההווה המכוער" עם "העבר היפה" של ארץ‪-‬ישראל‪" .‬העבר‬
‫היפה" מת עם ברוך אהרליך כבר בבית לאדם אחד‪ ,‬וזיכרונותיו של עבר זה מתמקדים‬
‫בדמותו הנלעגת של שרגא‪ ,‬ויש בהם גורם גרוטסקי ברור‪ .‬יש אמנם "פינת‪-‬עדן"‬
‫במגדיאל‪ ,‬אבל אין היא מייצגת את העבר האץ‪-‬ישראלי אלא מעין הוויה אחרת‪ ,‬אולי‬
‫אפשרות שהוחמצה‪ .‬העבר הבעייתי אינו בארץ‪-‬ישראל דווקא‪ ,‬הוא במה שנשאר‬
‫בגולה‪ .‬בעייתיות זו עולה בהגבירה בשתי צורות עיקריות‪ ,‬ב"שטר לפירעון" שמציג‬
‫כביכול שרגא הזקן לפני איזי‪ ,‬ובדמותה ההזויה של האם שאיזי השאיר בגולה‪ .‬הצגתו‬
‫לפירעון של "שטר החוב" מציעה אפשרות ש"העניין הציוני לא עלה יפה"‪ ,‬לפחות‬
‫כך הוא הדבר בעיני איזי‪ ,‬שאלמלא כן לא היה רואה את עצמו נרדף מהצורך‬
‫"לפרוע" שטר זה‪ .‬יותר מזה‪ ,‬בשטר זה מוצגת גם תביעתה הישנה של אימא להישאר‬
‫ִא ָּתה‪ ,‬כי ההצדקה הציונית לקרע מאמו וממשפחתו אבדה לו‪ .‬אין הוא יכול למצוא‬
‫אותה גם בטקס המסתורי של השבועה בהצטרפותו לארגון ההגנה‪ .‬החזון הגדול‬
‫שהעלה את איזי לארץ‪-‬ישראל וקרע אותו מאמו ומעברו מודגם במישור הסיפורי של‬
‫הרומן גם בנושא נישואיו עם ליזה‪ ,‬שבבית לאדם אחד היו מוקד תקוותיו של איזי‪,‬‬
‫אשר בהתממשם היו להוויה זעיר‪-‬בורגנית משעממת ומתסכלת‪ ,‬מושלכת על החזון‬
‫ועל שברו‪ .‬הבת שהביאה ליזה לנישואים אלה‪ ,‬פפה‪ ,‬מתוארת כ"קסנדרה"‪ ,‬כמו ניני‬
‫בבית לאדם אחד‪ ,‬מבשרת האסון‪ ,‬נביאת החורבן של טרויה‪ .‬הקיום הלא‪-‬אפשרי עם‬
‫הקרע שאין לו צידוק הוא הפתח למנוסה‪ .‬איזי "יושב על מזוודה ארוזה" בצפייה‬
‫ל"גראנט"‪ ,‬ואילו נתן וניני מסתובבים בעולם מקונגרס אחד למשנהו‪ .‬מהצד האחר‪,‬‬
‫איזי מחפש תחליפים לאם העזובה‪ ,‬המאזכרת כאן את השכינה העזובה של ביאליק‪,‬‬

‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪117 43‬‬