Page 136 - gag 43
P. 136
קיבלו תינוקת מסכנין לתינוקייה של היישוב .היזכרות זו ממלאה את לבו בהרגשה
אופטימית באשר לקבלתה של ג'יהאן על-ידי חברי הקהילה .הפרק נחתם כך" :בשער
היישוב יוסי אמר לעצמו ,שכמו שלא היו בעיות עם התינוקת הנוצרייה כך גם לא יהיו עם
ג'יהאן ,אין לו ממה לחשוש ,אמר כשעבר דרך השער הנפתח" (עמ' .)58בהמשך הסיפור
השער הנפתח-לכאורה הולך ונסגר-למעשה והתקווה האופטימית מתמוססת .מספר טלפון
שברוב תמימותו יוסי מפקיד בידי ג'יהאן אהובתו ,כדי שהיא בכוחות עצמה תפתח את שער
היישוב בדרכה אליו ,הוא בבחינת מדרון חלקלק שסופו התפכחות מאחוות החיים ביישוב
הקהילתי הנושא את השם האירוני "מצפה אחים".
הרומן מסתיים בהחלטה של יוסי לעזוב את הבית שבו הוא ואשתו המתה טליה גידלו את
ילדיהם וניסו כל השנים להתעלם מהחסרונות וצרות-האופק של אנשי המקום ולהתרכז תחת
זאת באופק הפתוח והקסום של הנוף הגלילי .כשהוא מבקר את בנו ,כלתו ונכדתו,
שהרחיקו לברקלי שבקליפורניה ,גומלת בלבו של יוסי ההחלטה לעזוב סופית את המקום
שהיה ביתו והוא משתף את ילדיו בהחלטתו .מהותו וליקוייו המובנים של היישוב הקהילתי
נאמרים בצורה תמציתית כשהוא מסביר להם על מה ולמה הוא עומד להיפרד ממקומו:
"בשבילי" ,אומר יוסי בנחישות לא אופיינית בסוף הרומן" ,תם עידן היישוב הקהילתי
החילוני ,תחליף בורגני לחלום הקיבוצים והמושבים ,לפנטזיה של חברה אחרת של זקני
תנועות הנוער והנח"ל ועוזבי קיבוצים שמחפשים בית זול במרחב הכפרי .כשהסתובבתי
בשבילים בפארק [הכוונה לפארק הקליפורני] חזר אלי כל פעם מחדש געגוע לרחוב תל
אביבי של ימי ילדותי ,הנעדר קהילתיות דביקה ולוחצת .אני לא רוצה יותר לחיות בקהילה
קטנה ,לא רוצה להחליט בשביל אחרים ולא רוצה שוועד אלמוני או אספה מקרית יחליטו
בשבילי" (עמ' .)277ומשהחליט על עזיבה כדי להצטרף לאהובתו ,גם חלום על שער
בודד בלב המדבר ,שחוזר שוב ושוב לפקוד את לילותיו המסויטים ,מפסיק להטרידו.
חברו אבנר ,אחד היחידים שלא דחה אותו ולא התנכר לו בשל אהבתו לערבייה,
שולח לו דברים שכתב ב 1922-ר' בנימין (יהושע רדלר-פלדמן) ,סופר ועיתונאי ,איש
העלייה השנייה" :לפתוח שער לערבי" (עמ' .)294
היישוב הקהילתי "מצפה אחים" לא זו בלבד שלא פתח שער לערבי ,הוא גם חסם לב
ושער בפני היהודי .אבל החסימה הזאת היא פתח להתפכחות ולבחירה בחיים חדשים .שלא
כמו הרומנים על יחסי אהבה בין יהודים לערבים המסתיימים בעזיבה או במוות ,ישראל עוז
בחר לסיים את ָּהיו ְל ָּז ִרים באהבה שפורצת את כל השערים והמחסומים ומנצחת את
הדעות הקדומות ואת המגבלות החברתיות .ישראל בחר בסוף טוב .כשראיתי את כותרת
הרומן הייתי בטוחה שהוא ימשיך את המסורת הישראלית של הרומנים המעורבים,
המסתיימים בכך ששני האוהבים הולכים ומתרחקים זה מזה ,נכנעים לתכתיבי החברה
והופכים בלית ברירה לזרים .ישראל עוז ,ברומן אמיץ וחשוב ,חתר תחת סוף הצפוי מראש.
אצלו ,האוהב העיקש והיישוב המייסר הם שהיו לזרים .והאוהבים? הם מעתה שני מבוגרים
חופשיים לנפשם ,חופשיים להיות קרובים ומאושרים.
ַּגג גיליון 134 43
