Page 138 - gag 43
P. 138
משמאל :עדינה מור-חיים ועטיפת ספרה החדש י
אידיאולוגיה פואטית אינה מתגבשת בחלל ריק ,גם אם היא מושפעת מתפיסות
רווחות .לרוב היא תולדה של התנסויות ומאבקים שהיוצר עובר בחייו .וקורותיו רצופי
הפרדוכסים ,הסבל והטלטולים של חיים נגיד ,במקום לכופף ולשבור את רוחו ,היו
לכור היתוך שבו נצרפה אישיותו החזקה והיצירתית .באחד משיריו נאמר" :ללב אסור
להיבנות ִמ ִמ ְס ֵכנות" .זה כנראה פשרו של פרדוקס הדופי.
כבר בהתוודעותה לספרו הראשון של נגיד "שלושים שירים" ( )1971חשה עדינה
מור-חיים שמתחת לביטוי הלירי המיוסר בשירים מפעפעת מחאה על גילויי הכיעור
בחיינו ,מגמה שתתפתח ותשתכלל בספריו המאוחרים לאופני ביטוי שונים וביניהם
סרקזם ומקבריות (כך הצירוף המקורי "אשפמוות" ב"ימינה לסמטת גן עדן").
הפרק הראשון בספרה של עדינה מתמקד בשתי חוויות יסוד מכוננות :זו של המבט
האמהי ,המלווה את המשורר ללא הרף מילדותו המוקדמת ,וזו של האב המרפה לרגע
את אחיזתו בבנו הקטן וגורם לנפילתו מאופניו .שתי התמונות המוקדמות הללו
שנצרבו עמוק בתודעתו מבשרות את מותה הקרוב של אמו ומיד לאחר מכן את
בריחתו רצופת התלאות עם אביו בדרכי אירופה ההרוסות לארץ .אך מאוחר יותר הן
יהפכו לאבן השתייה שתונח ביסוד כתיבתו ותלווה אותה בשלל אופנים.
ַּגג גיליון 136 43
