Page 140 - gag 43
P. 140
עדינה מור-חיים מראה איך הרומן מטטרון של חיים נגיד,
כיצירתו השירית ,הקדים את זמנו ושיקף את קריסת
הגבולות בין מושגים מוצקים
כגון :אמת ושקר ,אמונה וצביעות,
אהבה ומיניות ועוד.
ייחודו בביטוייו הרבים של השיגעון
וגם בכך שהבידיון הופך למציאות.
והסרקסטי ,הקומי והטרגי של חנוך לוין ,לפענח ולחוש את אבחת הסכין הטמונה בו.
הכללת שירי "סיור באזור האסור" ב"ימינה לסמטת גן עדן" ,עשרים שנה לאחר
צאתם לאור ,מוכיחה עד כמה הם תקפים ואקטואליים גם היום .גם בזאת נמדד כוחם
של השירים האלה.
וחשוב לציין שחיים נגיד היה גם הראשון שכתב שירה אקולוגית .כבר בספרו
הראשון נחשף הדיסוננס הטמון ביופיו הקסום של הטבע ,כפי שמוכיחה המחברת
בשלושה שירים על רקע ירושלים .כך "שלג מכחיל" ו"שלג שהיה לבוץ" בדרך
לבית הספר הוא אנטיתזה ל"קול הזמיר שלשלמה /מבעד ענפי הארגמן" ,ואדמת
הטרשים בקיץ הירושלמי היוקד היא ביטוי לתחושות של שנאה וכעס ולמחשבות על
מוות וכיליון .אף האור הלבן של הקדושה האופפת את העיר הוא "אור אכזר עד
עלטה" .תחושת אי השייכות האישית והחברתית שהתגבשה אצל המשורר בירושלים
תתגלגל מאוחר יותר בכעס ובמחאה המתעוררים בו למראה העולים החדשים
שהתערותם בארץ היתה במחיר יקר של הינתקות מתרבותם בארץ מוצאם.
בשירים אחרים בקובץ "ימינה לסמטת גן עדן" מתרחב המבט ,והיחס הכפול לטבע משקף
התרסה על ההרס שגורם האדם לסביבתו .זוהי מטפורה לנעשה בארץ ובעולם .וכך ניתן
להיווכח איך בשירתו של חיים נגיד שלובים זה בזה האישי והקולקטיבי כמעט לבלי הפרד
והם מופיעים כמערכות אקולוגיות שלובות העוברות שינויים .אכן ,המשבר האקולוגי
מסתמן כמשבר בתרבות בנוסף להיותו ביטוי של משבר במשאבים .הקיום הישראלי שקוע
במדמנה של הבינוניות ותרבות הצריכה ,המעמעמות את ראיית המציאות ומעיבות על
החלום הציוני .תפיסתם השירית של בודלר וורליין היא העולה כאן מן הסתירה בין הטהור
והיפה לבין המכוער והמושחת .במסתו הפיוטית ב"ימינה לסמטת גן עדן" מציע נגיד פתרון
מפוכח לקונפליקט עם הסביבה האורבנית המזיקה :לא להירתע מן ההליכה למזבלה ,כי
"היא ביקור במוזיאון או /בארכיון לא פחות מאשר מסע ספארי אקולוגי" .כלומר ,את
הזבל יש להנציח כשם שמנציחים את ההיסטוריה האנושית.
ַּגג גיליון 138 43
