Page 144 - gag 43
P. 144
מזל קאופמן מראה איך חשבון הנפש והשיבה אל הזהות היהודית
נעשים דומיננטיים יותר בספריו המאוחרים של עזריאל קאופמן,
ועולה מהם ההכרה שהעבר טבוע באופן אימננטי הן באני הפרטי והן
באני הקולקטיבי.
כעת הוא משיל את הדימוי הצברי ושב אל זהותו היהודית-גלותית" :אני הייתי גרגור
סמסא ...בשכבי ובקומי סמר עליי קשקש מוזר :חרק-פחדְ -מגודל טמון בי ,ב ִקר ִבי,
כסכין שחיטה ...זה תולדות הריקבון של הגורל( ".מתוך מאמר מערכת שכתב
ב"מאזניים") .הפחד מגלות מחודשת בא לידי ביטוי במטפורות הגוף ,הנקשרות בזהות
היהודי הגלותי המקור ָּבן ,הגרוטסקי .עיוות ,גימוד ואובדן עצמי מבית מדרשו של
קאפקא הם בה בעת ביטוי לנרדפות ולגוף הקורא תיגר כנגד סביבתו על עצם
התקבעותו של העבר והשתלטותו על ההווה .כך בתמונת ההליכה לגלות בשער טיטוס
וכך גם בשיר שנכתב בעקבות רצח רבין ,ואיך אחי הוא קין ,בו מופיע מוטיב ההליכה
כאקט גופני סימבולי מיוסר" :ואני הלכתי והלכתי /ועל השחור הלכתי /ועל הייאוש
/ועל הדם הלכתי /ועל השתיקה".
מזל מראה איך חשבון הנפש והשיבה אל הזהות היהודית נעשים דומיננטיים יותר
בספריו המאוחרים של קאופמן ,ועולה מהם ההכרה שהעבר טבוע באופן אימננטי הן
באני הפרטי והן באני הקולקטיבי .כך מלווה הזיכרון את האדם היהודי לאורך הדורות
ומטביע בו את גורלו ,בבחינת "הדם הוא הנפש" ,כנאמר באחד השירים .המחברת
מצביעה על כך שביחס לזהות היהודית הגלותית ישנה אמביוולנטיות העוברת לכל
אורכה של היצירה הקאופמנית המאוחרת .אמנם המשורר מתענה עם הגולים ,אך בה
בעת הוא עצמו ראשו של טיטוס והזבוב המציק לו .רצונו לשלול את העבר ולהתנכר
לו מתחלף בעיסוקו הרב בזיכרון ובראיית האני השר כנושא את זהותו הנצחית של
היהודי .תמונות ההרס והחורבן מהמלחמה מתורגמות כאן לחרדה מפני הגלויות
שחווינו.
***
חלקו השני של הספר מציג את האני הריאלי המתהווה ללא הרף במגעו הבלתי
אמצעי עם העולם .זהו אני טרנסצנדנטי ,החורג תדיר מקיומו .עניינו של קאופמן
בוודאי ובריאלי משתקף בצורך לתת ביטוי לתפיסת המשמעויות הקונקרטיות,
העכשוויות ,להאיר קטעי מומנטים מחוספסים ובלתי-גמורים .מזל קאופמן מצביעה על
כך שהופעתה התכופה של החריגה העצמית היא לא רק בתמטיקה ,אלא אף בתבניות
השיר ,בלשון המטפורית ובריתמוס.
ַּגג גיליון 142 43
