Page 110 - gag 43
P. 110
נגני התזמורת הנשכחים בתחנה בפתיחת הסרט ביקור התזמורת
בצד מאפייניו הייחודיים של דגם החד־צדדיות ,חוזרים בו גם ,בווריאציה
חדשה ,יסודות שקשורים לדגמים האחרים של ייצוג הסכסוך ,לרבות הדגם
ההומניסטי .עם הבולטים ביסודות אלה יש למנות את ביטויי המצור ומשחקי
הליהוק .אלא שכאן ביטויים אלה מנושלים ממעמדם ההומניסטי ,הנוכח בבירור
בדגם שהתעצב בשנות ה־ .80משחקי הליהוק אינם מובילים לטשטוש בין
זהויות לאומיות ,ותכליתם אינה להסב את תשומת הלב לדמיון בין שני
הלאומים .לעומת הליהוק המודע לעצמו בסרטי הדגם ההומניסטי והליהוק
הסטריאוטיפי המשרת את הדמוניזציה של האחר בדגמים הקודמים ,הליהוק
בדגם החד־צדדיות נראה חסר אמירה או כוונה ברורות .הוא אמנם מייצר
משמעויות כגון מחיקת הקרבנות הפלסטינית ,הדגשת היותו של הפלסטיני
פנטסיה או ביטול ההפרדה בין ערבי-יהודי לבין ערבי-לא יהודי ,אך בסופו
של דבר נראה שמשחקי הליהוק בדגם זה חסרים כוונה או אמירה ברורות.
באשר לביטויי המצור ,שבקולנוע ההומניסטי הם משותפים ליהודים ולערבים
ובדגמים הקודמים היו בלעדיים ליהודים ,בסרטי הדגם החד־צדדי הם מופיעים
בצד הפלסטיני/ערבי ובצד היהודי ,אך הפעם אצל כל אחד מהם בנפרד
ובמנותק .לפיכך הסבל מן המצור אף הוא סבל חד־צדדי ,ולא משותף .תחושת
המצור אינה מאחדת את הדמויות ,והן אינן מגלות את שותפותן לגורל אחד
(רדיפה ,איום השמדה ,פחד ופרנויה) .אדרבה ,מצב המצור דווקא מוביל את
הדמויות מכל צד להסתגר עוד יותר בתוך עצמן ולשמר את ראייתן המוגבלת,
את התמקדותן העצמית ואת תחושת הקרבנות שלהן.
אחת התכונות המעניינות של סרטי הדגם החד־צדדי היא ,באופן מפתיע,
דחיקת העיסוק בסכסוך לשוליים ,לרקע ,והצגת מוטיבים הקשורים לסכסוך דרך
סממנים התנהגותיים ,ולא כביטוי נרטיבי .כלומר ,לעומת סרטי הדגם
ַּגג גיליון 108 43
