Page 113 - gag 42
P. 113

‫כן מופיע הריח בשיריו כחוש שמתנסה תחילה בטבע הפתוח ‪ֹ " -‬צ ֶׁמת ֵריחֹות ָה ָא ִביב ָּבעֹו ָלם"‬
‫– ואחר מתביית במושא האהבה –" ְּת ִני ִני ְו ָאִרי ַח אֹו ָתך" – כסמל של אינסופיות‪ .‬הוא נקשר‬
‫בדרך כלל לאביב לא רק כגורם המעורר את האהבה אלא כמרכיב מכזיב המסתיר את‬

                                 ‫העצב הנדבק באיזוביו‪ ,‬כמו בתחילת השיר הבא שבעמ' ‪:38‬‬

                                                                  ‫*‬

                                                 ‫ַא ּת רֹו ָאה ֶׁאת ְּכ ֹת ֶׁנת ַה ּ ָפ ִסים ָּב ָא ִביב ַה ּ ֻמ ְק ָ ּדם‬
                                                    ‫ּו ַמ ּד ּו ַע עֹו ֶׁלה ּבֹו ֵרי ַח ַַ ָטח ּוב ֶׁשל ְּכ ָת ִלים‬
                                                                                    ‫ְמ ֵל ֵאי ֶׁע ֶׁצב‬

                                        ‫ְו ֹלא ֶׁה ְח ַל ְט ְּת ִאם ֶׁזה ֵּבית ָה ֲאס ּו ִרים אֹו ְי ִפי ָה ֲער ּוגֹות‬
                                                                               ‫א ּו ַלי ִּפ ְר ֵחי‪ַּ -‬בר‪,‬‬

                                                           ‫ֶׁש ָּמא ָתז ּוב ֵּבי ֵני ֶׁהם ַא ֲה ָבה ְשכ ּו ָחה‬
                                                                                   ‫א ּו ַלי ְּג ֻא ָּלה‬

‫אף הריח הטחוב מלא העצב הוא שריד של ריח אחר הנצפה הן מן הטבע המוכר‬
‫והקרוב‪ ,‬והן מן הספרות הלקוחה מן המקורות – הצירופים‪ְ " :‬י ִפי ָה ֲער ּוגֹות"; " ִּפ ְר ֵחי‪-‬‬
‫ַּבר"‪ ,‬הם מעשה כלאיים של אותו ריח מתורבת המופיע לאורך ספר "שיר השירים"‪6‬‬

     ‫שבו נפגשים האוהבים בין "ערוגות הבושם" לבין ריח הפרא הנושב מפרחי הבר‪.‬‬

‫מה שמייחד את שירתו של חזק‪ ,‬אם כן‪ ,‬אינו מקופל דווקא בשימוש בצירופים אלה‪,‬‬
‫אלא בפתרון הפואטי לקונפליקט מתמשך בין זכרונות העבר הראשוניים המאיימים‬
‫להישמט ממנו לנוכח אירועים הוויים סדורים שאף הם טומנים מפולות‪ :‬השאלה‬
‫המופנית לאהובה בשורות האחרונות של השיר – " ְו ֹלא ֶׁה ְח ַל ְט ְּת ִאם ֶׁזה ֵּבית ָה ֲאס ּו ִרים‬
‫אֹו ְי ִפי ָה ֲער ּוגֹות‪ /‬א ּו ַלי ִּפ ְר ֵחי‪ַּ -‬בר‪ֶׁ /,‬ש ָּמא ָתז ּוב ֵּבי ֵני ֶׁהם ַא ֲה ָבה ְשכ ּו ָחה‪ /‬א ּו ַלי ְּג ֻא ָּלה"‬
‫משקפת את ההתלבטות ואולי הפתרון בין השירה הסדורה הנתונה לחוקיות‪ ,‬לבין‬
‫השירה מן המקורות או שירת בת דורו‪ .‬בהתלבטות זו מצוי קולו הייחודי של חזק‪ .‬גם‬
‫כאשר הוא בא בטענה " ָנכֹון ֶׁזה ָה ָא ִביב ְוה ּוא ָאמ ּור ְל ַש ֵּכר‪ֲ /‬א ָבל ה ּוא ְמ ַש ֵּקר‪( ".‬עמ' ‪30‬‬
‫שורות ‪ ,) 7,6‬נשמרת בשירתו ההיאחזות בכל סימני האהבה שהיא מניבה‪ ,‬כפי שזה‬

             ‫בא לידי ביטוי בחמשת השורות הפותחות את השיר ללא שם שבעמוד ‪:16‬‬

                                                                  ‫*‬

                                                                           ‫ַה ְּס ָתו ַה ְמ ַש ֵּכר ַה ֶׁזּה‬
                                                                             ‫ַמ ְח ִליק ִמ ּתֹוך ָי ַדי‬

                                                                      ‫ְו ֵאי ֶׁנ ִּני מ ּו ָכן ִל ְמ ֹחק אֹותֹו‬
                                                               ‫ַרק ֶׁל ֱא ֹחז ּבֹו ּו ִב ְז ָר ָמיו ָה ֲא ֵפ ִלים‬

                                                                                  ‫ַעל עֹו ֵרך ‪...‬‬

          ‫‪ 6‬לדוגמה בפרק ו' פסוק ב‪ּ" :‬דֹו ִדי יָ ַרד ְל ַגּנֹו‪ַ ,‬ל ֲע ֻרגֹות ַהב ֹּ ֶׂשם‪ִ --‬ל ְרעֹות‪ַ ,‬ב ַגּנִים‪ ,‬וְ ִל ְלק ֹּט‪ׁ ,‬שֹוׁ ַשּנִים"‪.‬‬

                                  ‫גיליון ‪ַּ 42‬גג ‪111 ‬‬
   108   109   110   111   112   113   114   115   116   117   118