Page 63 - gag 42

‫הפצצות‪ ,‬בהעדר מקלט תקני‪ .‬מצב רוחו של דניאל עומד בניגוד קשה לאופוריה‬
‫שהכול אחוזים בה בעקבות הניצחון הגדול‪ ,‬ומציג את המחיר ששילמו החיילים על‬
‫ניצחון זה‪ .‬יש לזכור שתיאור זה נכתב הרבה לפני שהתגלו הפירות הבאושים‬
‫שהצמיחה אותה מלחמה ולפני שהובחנה משמעותו האמתית של הכיבוש‪ .‬חדוות‬
‫הניצחון והאופוריה שבאה אחריה מתוארים ברומן במסיבות הרבות שנערכות בעיר‪,‬‬
‫אך בעיקר‪ ,‬על דרך הסמל‪ ,‬בתכנית גרנדיוזית שהוגה הארכיטקט רסקין‪ ,‬ידיד אמו של‬
‫דניאל‪ ,‬לבנות בירושלים‪ ,‬ליד שער יפו‪" ,‬שער ניצחון" מחיקוי פלסטי של אבן‬
‫ירושלמית‪ .‬נראה שכבר בימים הראשונים שאחרי המלחמה הבין אורפז‪ ,‬בחוש‬
‫הספרותי החד שלו‪ ,‬שהניצחון במלחמה אינו ניצחון של ממש‪ ,‬הוא לא יאריך ימים‪ ,‬כי‬
‫הוא אינו אלא תחליף זול למאבק האמתי על השלום‪ ,‬כמו פלסטיק‪ ,‬ממנו אמור היה‬
‫להבנות "שער הניצחון"‪ ,‬שהוא חומר זול שאינו עמיד נגד הזמן‪ ,‬לעומת אבן‬
‫ירושלמית‪ ,‬שהיא הדבר האמתי‪ ,‬זה שבונה את העיר כולה‪ .‬מהצד האחר מעלה הרומן‬
‫גם את המחיר הכבד של הניצחון‪ ,‬ומסומל בפציעתו ואבדן רגליו של "תינוק"‪ ,‬ידידו‬
‫וחברו לנשק של דניאל‪ ,‬ובעיקר הדיכאון שאוחז בדניאל ובסיוטים הטראומטיים שלו‪,‬‬
‫שהוא רואה בכל מקום את גווייתו של החייל המצרי מוטל בחולות של מדבר אל‪-‬‬
‫עריש‪ .‬הוא נפרד מחבריו ומהנערה שלו‪ ,‬יעל‪ ,‬ופונה‪ ,‬בפרק המרכזי של הרומן‪ ,‬אל‬
‫מקום שעשוי לשמש לו תחליף בזעיר אנפין של מדבר‪ ,‬מקום מקלטם של נביאים ושל‬
‫הוזים‪ ,‬חוף דומה מעט לחוף‬
‫המדברי של אל‪-‬עריש‪ ,‬חוף רידינג‬
‫שמעבר לירקון‪ .‬הפרק הראשון‬
‫עמוס ברמזים מקדימים‪ ,‬כגון‬
‫המחשבה שעלתה בדעתו של‬
‫דניאל‪" ,‬אדם בונה לו אוהל בתוך‬
‫הדממה"‪ ,‬זוג התוכים שלו‬
‫שנקראים "גי וגו"‪ ,‬שמות שיופיעו‬
‫בפרק השני‪ .‬אביו שנעלם בימי‬
‫ילדותו קרא לדניאל‪ ,‬בטרם נעלם‪,‬‬
‫"ברח אל הרוח‪ ,‬אל הרוח ברח‪ ,‬אל‬
‫הים‪ ,‬אל החולות!"‪ .‬כך הפאה‬
‫הנוכרית של יעל שדניאל משליך‬
‫לחצר‪ ,‬עשויה לרמז לפלסטיק‬
‫התחליפי של רסקין‪ ,‬אם כי גי‪,‬‬
‫בפרק השני‪ ,‬רואה בפאה‬
‫המלאכותית של יעל יותר אמת‬

‫משיש בשיער אמתי‪.‬‬

‫בפרק האמצעי‪ ,‬הנושא את הכותר‬
‫"פרקי רומנסה והתבוננות"‪ ,‬עובר‬

‫גיליון ‪ַּ 42‬גג ‪61 ‬‬