Page 61 - gag 42
P. 61

‫כנראה באמנות‪ ,‬בלבטי האמן המבקש לתת ביטוי‬
                                     ‫לעולמו הפנימי‪ ,‬למציאות כפי שהיא מצטיירת בדמיונו‪,‬‬
                                     ‫ובקרע שבין המציאות הסתמית‪ ,‬הפשוטה‪ ,‬לבין זו‬

                                                                                ‫שבנפש האמן‪.‬‬

                                     ‫נמלים הוא האחרון בסיפורי הקובץ‪ ,‬אם כי הוא‬
                                     ‫מיצירותיו הראשונות של אורפז‪ .‬הרעיון על אודות‬
                                     ‫הבית הרוחש נמלים מתקשר לסיפור של ויליאם‬
                                     ‫סארויאן הנמלים‪ ,‬אבל מערכת היחסים והקשרים בין‬
                                     ‫גיבורי הסיפור מושתתים‪ ,‬על‪-‬פי שמות הגיבורים‪ ,‬על‬
                                     ‫המיתוס המקראי של יעקב ורחל‪ .‬רחל שבנובלה היא‬
                                     ‫תדמית האישה בטהרתה הבתולית‪ ,‬הבלתי מושגת‪ ,‬הלא‬
                                     ‫נכבשת‪ .‬היא ִמיטהרת במקלחות אין‪-‬סופיות ומתעטפת‬
                                     ‫בסדינים של טוהר‪ ,‬שהם כחומת מגן המונעת את‬
                                     ‫כיבושה‪ .‬בלהה‪ ,‬השכנה‪ ,‬חוצצת וגם מקשרת בין יעקב‬
‫לרחל‪ .‬היא הצד השני של תדמית האישה‪-‬השפחה‪ ,‬הוולדנית‪ ,‬המבשלת‪ .‬יעקב רואה את‬
‫רחל בעיניה של בלהה‪ ,‬אף על פי כן אין הוא יכול לראות את שתיהן באחדותן‪ ,‬לתפוש את‬
‫הרב‪-‬צדדיות עם האחדותיות של האישה‪ .‬יעקב דוחה את בלהה‪ ,‬אך בכך הוא דוחה גם את‬
‫רחל‪ ,‬גורם לה להיות לא‪-‬מושגת‪ .‬יחס זה שבין רחל לבלהה הוא גם היחס בין ספר‪-‬הספרים‬
‫וספר החשבונות הממלאים את עולמו של יעקב‪ .‬זהו היחס בין הבית האחר‪ ,‬ההזוי‪ ,‬הבית‬
‫העתיד להבנות לרחל ולו‪ ,‬לבין הבית הקיים‪ ,‬המצוי‪ .‬הבית העתיד להבנות אמור להיות בעל‬
                  ‫כיפת זכוכית קלה‪ ,‬חסרת ממשות של תקרת הבטון הכבדה שבבית הקיים‪.‬‬

‫במאמציו הלא‪-‬נלאים של יעקב לכבוש ולהשיג את רחל ביתם הולך ונהרס בידי כוחות‬
‫חיצוניים‪ ,‬הזמן‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬שמתוארים כנמלים אין‪-‬סופיות בכמותן ובכוחן‪ ,‬לא מנוצחות ולא‬
‫ניתנות להשמדה‪ .‬במאמץ לגבור על הנמלים‪ ,‬תחילה ברותחים‪ ,‬אחר‪-‬כך בדבש‪ ,‬עובר יעקב‬
‫למאמץ נואש להגן על ביתו מהתמוטטות לא‪-‬נמנעת‪ ,‬המוות ככל הנראה‪ .‬דווקא על סף‬
‫ההתמוטטות נלקחים בלהה וספר החשבונות מעולמם של יעקב ורחל‪ ,‬ואז‪ ,‬באווירה חסרת‬
‫משמעות‪ ,‬מעורטלים מכל מה שקשור בגשמיות‪ ,‬הולך ומתהדק הקשר ביניהם‪ .‬ללא לבוש ומזון‪,‬‬
‫כשבשר גופם נעלם והולך ודפי ספר הספרים מכסים אותם‪ ,‬תוך ויתור מדעת על האקסטזה‬
‫שבאהבה‪ ,‬תוך ציפייה לסוף‪ ,‬רואה יעקב את עצמו בעיניה של רחל‪" .‬סוף סוף היינו מאושרים"‪.‬‬

‫זהו‪ ,‬אם‪-‬כן‪ ,‬משל או אלגוריה על דרך גבר בעלמה‪ ,‬על ביתו של אדם ועל כוחו ההורס של‬
‫הזמן‪ .‬עם זאת‪ ,‬עולה השאלה אודות שמותיהם המקראיים של גיבורי הסיפור‪ .‬נראה שהמשל‬
‫מכוון גם לגורלו של העם היהודי בקיום הגלותי שלו‪ ,‬שחייו נעים בין הרוחניות הערטילאית‬
‫של רחל‪ ,‬למציאות הממשית של בלהה‪ ,‬בין "ספר החשבונות" ו"ספר הספרים"‪ ,‬שדפיו‬
‫מכסים את יעקב ורחל בתהליך ההתאפסות שלהם‪ .‬עולם המעשה‪ ,‬שמייצגת בלהה‪ ,‬נעלם‬
‫לקראת הסוף ביחד עם "ספר החשבונות"‪ ,‬והם שוקעים בעולם חסר ממשות ומשמעות‬

                                                                         ‫כשביתם נהרס והולך‪.‬‬

                                   ‫גיליון ‪ַּ 42‬גג ‪59 ‬‬
   56   57   58   59   60   61   62   63   64   65   66