Page 107 - תאטרון 34
P. 107

‫ביכורי מחקר‬

‫אך אצל ביאליק‪ ,‬ובהתאמה גם אצל אלוני‪ ,‬משבר הזהות אינו רק שלילי‪ .‬בעצם היותו של הגוף כלי‬
‫ריק‪ ,‬ניתן למלא אותו מחדש וביאליק אינו מוותר על האפשרות לצקת תוכן חדש אל הכלי הריק‪,‬‬
‫וביחס של סתירה אל הגעגוע העמוק שהציג הוא אומר‪" :‬אולי יפה כך לאדם‪ ,‬שיהא יורש את קליפת‬
‫המילה בלא תוכה‪ ,‬כדי שיהא ממלאה‪ ,‬או מוסיף בה‪ ,‬כל פעם מכוחו שלו ומזריח בה מאור נפשו"‪18.‬‬
‫מצד אחד מביע ביאליק געגוע לקדושת השפה שהיתה ואיננה עוד ובו בזמן הוא מייצג תפיסה חיובית‬

                                                        ‫של השפה כאורגניזם שטבעו להתחדש‪.‬‬

‫הדוגמה המובהקת ליציקת תוכן חדש במחזה היא בדמותו של השחקן‪ ,‬שמהווה את הכלי שניתן‬
‫למלאו בדמויות‪ ,‬בתפקיד )או בזהות( ולהקנות לו אופי חדש‪ ,‬בדומה לאופן שבו המילים מחליפות או‬
‫משנות את משמעותן‪ .‬הוא יכול לשחק משרת‪ ,‬מלך גנן או שחקן במידת הצורך‪ ,‬ולעטות עליו איזו‬
‫דמות שרק ירצה‪" :‬וירשה נא להציג את עצמי‪ :‬שחקן בחסד עליון‪ .‬מומחה בינלאומי לדמויות נעלות‪,‬‬

                                ‫קשוחות‪ ,‬בלתי מתפשרות‪ ,‬בעלות סוף טראגי‪ .‬טכניקן מושלם!"‪19‬‬

‫לעומת זאת‪ ,‬ייתכן שתמיד נשאר משהו מאותה משמעות מקורית‪ ,‬משהו מודחק‪ ,‬כמו קדושת המילים‬
‫הנדחקת לתחתיתן אך לא נעלמת לעולם ויום אחד תתפרץ כמו לבה מהר געש‪ 20.‬והנה גם במחזה‬
‫שלפנינו אנו רואים כי מה שמניע את השחקן לעשות את כל התחבולות הוא השריד מזהותו‬
‫הראשונה‪ ,‬זו שנדחקה מטה ומוסתרת תחת שלל הניתוחים הפלסטיים שעשה‪ :‬זהותו כמי שהיה נשוי‬
‫לדולי קוקומאקיס ועדיין אוהב אותה על אף שנטשה אותו‪ .‬שרידי האהבה בליבו‪ ,‬התשוקה אליה היא‬
‫זו המצויה בבסיס פעולותיו ובבסיס זהויותיו האינסופיות‪ .‬בדומה לכך‪ ,‬מה שמניע את דולי‬
‫בפעולותיה היא אהבתה אל המלך‪ ,‬אהבה שהייתה בה עוד מימיה כאשתו של השחקן ותושבת‬
‫בוגומאניה‪ ,‬לפני שברחה עם איל נפט אמריקאי והפכה בעצמה לנסיכה האמריקאית ומלכת השאול‪.‬‬
‫אם כן נשאלת השאלה‪ ,‬האם קיימת זהות אחת טרנסצנדנטלית? האם קיים מקור אחד לכלל הזהויות‬
‫שנערמות במרוצת הזמן‪ ,‬או שמא כל מה שיש זה רק אוסף של זהויות ריקות‪ ,‬ניסיון כושל של האדם‬
‫ללכת על הגשר מעל התוהו? וכפי שביאליק מראה‪ ,‬התוהו מהווה בו זמנית גם את מושא התשוקה‬

                                                              ‫וגם את התהום ממנה יש לברוח‪.‬‬

‫הכיסוי בדרכי הייצוג ובטכניקת ההרחקה מאפשרת לאלוני להציג את התהום על משמעותה הכפולה‪:‬‬
‫הגעגוע לעולם העבר שאבד‪ ,‬ויתרה מזאת – עולם העבר שהיה אמור להיות ממומש בתפיסה‬
‫האוטופית של הקמת המדינה והתנפצותו‪ ,‬אבל התנפצות זו לא עומדת לבדה ואלוני לא מייצג רק‬
‫אובדן וחורבן‪ .‬הקליפות הריקות‪ ,‬אם נשתמש בטרמינולוגיה של ביאליק הנשענת על קבלת האר"י‪,‬‬
‫אינן מייצגות רק חורבן אלא מהוות גם את התשתית למשהו חדש שיכול לקום‪ ,‬שלעולם אינו יכול‬
‫לאבד עד כלות את משמעותו הראשונית‪ .‬ההיברידיות נוצרת במתח שבין הכיסוי האינסופי ושרשרת‬

                                                                      ‫‪ 18‬ביאליק‪" ,‬גילוי וכיסוי בלשון"‪.1 ,‬‬
                                                                  ‫‪ 19‬אלוני‪ ,‬הנסיכה האמריקאית‪.77-78 ,‬‬
‫‪ 20‬קשה שלא לשים לב לאופן שבו מהדהד מכתבו של גרשם שלום לפרנץ רוזנצוויג‪" ,‬הצהרת אמונים‬
‫לשפה שלנו"‪ ,‬שבו הוא מתוודה על חששו מפני תהליך חילון השפה‪ ,‬ושואל האם הקדושה נעלמת או שמה‬
‫יום אחד תתפרץ מן התהום‪ .‬שלום כתב את מכתבו בשנת ‪ ,1926‬עשר שנים לאחר שנכתבה מסתו של‬
‫ביאליק‪ .‬גרשום שלום‪" ,‬הצהרת אמונים לשפה שלנו"‪ ,‬עוד דבר‪ :‬פרקי מורשת ותחיה‪ ,‬כינס וערך‪ :‬אברהם‬
                                                        ‫שפירא )תל אביב‪ :‬עם עובד‪ ,(1989 ,‬עמ' ‪.59-60‬‬

‫‪ ‬גיליון ‪10534‬‬
   102   103   104   105   106   107   108   109   110   111   112