Page 110 - תאטרון 34
P. 110

‫ַכּ ֲע ַפר ָהאָ ֶרץ‪ ,‬וּ ָפ ַר ְצ ָתּ יָ ָמּה ָו ֵק ְד ָמה ְו ָצפ ֹנָה ָונֶ ְג ָבּה; ְונִ ְב ְרכוּ ְבָך ָכּל ִמ ְשׁ ְפּח ֹת ָה ֲא ָד ָמה‪ ,‬וּ ְבזַ ְר ֶעָך‪ְ .‬ו ִהנֵּה‬
‫אָנ ֹ ִכי ִע ָמְּך‪ ,‬וּ ְשׁ ַמ ְר ִתּיָך ְבּכ ֹל ֲא ֶשׁר־ ֵתּ ֵלְך‪ַ ,‬ו ֲה ִשׁב ֹ ִתיָך ֶאל־ ָה ֲא ָד ָמה ַהזּ ֹאת‪ִ :‬כּי ֹלא ֶא ֱעזָ ְבָך ַעד ֲא ֶשׁר‬
‫ִאם־ ָע ִשׂי ִתי ֵאת ֲא ֶשׁר־ ִדּ ַבּ ְר ִתּי ָלְך‪ .‬יעקב מתעורר ואומר‪ :‬אָ ֵכן יֵשׁ יְה ָוה ַבּ ָמּקוֹם ַהזֶּה; ְואָנ ֹ ִכי ֹלא‬
‫יָ ָד ְע ִתּי‪ַ .‬ויִּי ָרא ַויּ ֹא ַמר‪ַ ,‬מה־נּוֹ ָרא ַה ָמּקוֹם ַהזֶּה‪ֵ :‬אין זֶה‪ִ ,‬כּי ִאם־ ֵבּית ֱאֹל ִהים ְוזֶה ַשׁ ַער‬
‫ַה ָׁשּ ָמיִם‪ַ .‬ויַּ ְשׁ ֵכּם יַ ֲעק ֹב ַבּבּ ֹ ֶקר‪ַ ,‬ויִּ ַקּח ֶאת־ ָה ֶא ֶבן ֲא ֶשׁר־ ָשׂם ְמ ַר ֲאשׁ ֹ ָתיו ַויָּ ֶשׂם א ֹ ָתהּ ַמ ֵצּ ָבה; ַויִּצ ֹק ֶשׁ ֶמן‬

                                          ‫ַעל־ר ֹא ָשׁהּ‪ַ .‬ויִּ ְק ָרא ֶאת־ ֵשׁם־ ַה ָמּקוֹם ַההוּא ֵבּית־ ֵאל‪...‬‬

‫זהו החלל הבימתי הכפול בהצגה זו‪ ,‬ואפילו נימוק אנתרופוצנטרי של כדאיות מובא כתנאי‬
                                                                           ‫למימוש ההמשך‪:‬‬

‫ִאם־יִ ְהיֶה ֱאֹל ִהים ִע ָמּ ִדי וּ ְשׁ ָמ ַרנִי ַבּ ֶדּ ֶרְך ַהזֶּה ֲא ֶשׁר אָנ ֹ ִכי הוֹ ֵלְך ְונָ ַתן־ ִלי ֶל ֶחם ֶל ֱאכ ֹל‪ ,‬וּ ֶבגֶד‬
‫ִל ְלבּ ֹשׁ ְו ַשׁ ְב ִתּי ְב ָשׁלוֹם ֶאל־ ֵבּית אָ ִבי; ְו ָהיָה יְה ָוה ִלי ֵלאֹל ִהים‪ְ .‬ו ָה ֶא ֶבן ַהזּ ֹאת‪ֲ ,‬א ֶשׁר־ ַשׂ ְמ ִתּי‬

                      ‫ַמ ֵצּ ָבה – יִ ְהיֶה ֵבּית ֱאֹל ִהים; ְוכ ֹל ֲא ֶשׁר ִתּ ֶתּן־ ִלי‪ַ ,‬ע ֵשּׂר ֲא ַע ְשּׂ ֶרנּוּ ָלְך‪.‬‬

                                                            ‫חילול וחלל בדניאל‬

‫ספר דניאל האניגמטי )"כי סתומים וחתומים הדברים עד אין קץ" ]י"ב‪ ([9 :‬תיאטרוני מאוד‪,‬‬
‫והטקסט עתיר מונולוגים ודיאלוגים‪ .‬התאטרוניות שלו נובעת בראש וראשונה מאופייה‬
‫הפרפורמטיבי של השפה וממסריה‪ ,‬ולא פחות – בהוראות הבימוי‪ .‬דניאל‪ ,‬שנכתב חלקו‬
‫עברית וחלקו ארמית‪ ,‬מספר את תולדותיו של נער הנלקח עם חנניה‪ ,‬מישאל ועזריה‬
‫מירושלים הכבושה לחצרו של מלך בבל‪" :‬ילדים אשר אין בהם מום וטובי מראה ומשכילים‬
‫בכל חכמה ומביני מדע ואשר כוח בהם לעמוד בהיכל המלך" כדי ללמדם ספר ולשון כשדים‪.‬‬
‫שם‪ ,‬בעזרת האל הוא יודע לפרש )בדומה ליוסף( את חלומות המלך והופך לאישיות רבת‬
‫השפעה בממשל‪ .‬חלקו השני של הספר מתאר את חזיונותיו המיסטיים־אפוקליפטיים של‬
‫דניאל כמו חזון ארבע החיות‪ ,‬חזון האיל וצפיר העזים‪ ,‬חזון האיש לבוש הבדים וחזון מיכאל‪,‬‬

                                                                                ‫השר הגדול‪.‬‬

‫לפחות חלקים מדניאל עובדו להצגות והועלו על בימות אירופה מהמאה השלוש־עשרה‬
‫ואילך‪ 2.‬בהקשר למסורת הכנסייה הקתולית‪ ,‬שרתמה את התיאטרון לצרכיה‬
‫החינוכיים־דתיים‪ ,‬ניתן לייחס את ההפקות הרבות של דניאל לאינטואיציה ולהבנה הבסיסית‬
‫של היוצרים את היעילות התיאולוגית וההשפעה האפשרית של הטקסט המורכב הזה על צופיו‬
 ‫ועל מאזיניו‪ .‬ללא ספק הם ידעו להעריך את התיאטרוניות המיוחדת של המחזה הצפון בספר‪.‬‬

‫דניאל מצטיין ב"תפיסה נכונה של ההווה והעתיד הקרוב"‪ 3‬וחייב גם להיתפס‪ ,‬כתיאטרון‪ ,‬לא‬
‫רק בגלל רגישותו היתרה לחלל אלא גם לזמן‪ ,‬היות שהוא נע־ונד בין מצוקות ההווה בגולה‬

                                                                                        ‫‪ 2‬ראו אוגדן דנבר‬

‫‪3 S.R.Driver, An Introduction to the Literature of the Old Testament, Meridian Books, Cleveland‬‬
‫‪+ New York 1967; 513.‬‬

                                                                         ‫‪ 108‬גליון ‪34‬‬
   105   106   107   108   109   110   111   112   113   114   115