Page 105 - תאטרון 34
P. 105

‫ביכורי מחקר‬

‫וכל שנותר הוא ההשתוקקות עצמה – מערכת אינסופית של מסמנים ללא מסומן‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫מושא התשוקה היה קיים בשלב כלשהו ולכן עולה השאלה – האם מסומן כלשהו קיים מתחת‬
‫לרשת המסמנים? האם מושא התשוקה עוד רלוונטי לפעולה המניעה את הדמויות? לשאלה זו‬

                                                                          ‫עוד נשוב בהמשך‪.‬‬

‫רבות דובר במחקר על האופן שבו הדמויות במחזה מייצגות "תפקידים" והן חסרות "אני"‬
‫פסיכולוגי עמוק‪ 14.‬ואכן‪ ,‬אף אחת מן הדמויות אינה מי שהיא מציגה את עצמה‪ .‬אתן רק‬
‫דוגמאות ספורות‪ :‬מלך בוגומאניה הופך להיות פליקס ואן־שואנק‪ ,‬קרופניק הבימאי הוא‬
‫למעשה בן של בולשיביק ושמו איוון קרופניקוב‪ ,‬פרדי משחק את עצמו בסרט ולאחר מכן את‬
‫אביו‪ .‬ודולי היא הנסיכה האמריקאית‪ .‬היא זו שנמצאת מחוץ למערכת ומנסה להתוות את‬
‫החוקים בה כריבון‪ 15.‬היא מכוננת את זהותם האבודה של משפחת שואנק בהיותה היחידה‬
‫המכירה בהם כמלך וכיורש עצר‪ .‬דולי מחזיקה בשתי זהויות נוספות‪ :‬האחת של פרספונה‬
‫מלכת השאול‪ ,‬והשניה של אשתו של השחקן‪ ,‬תושבת בוגומאניה לשעבר‪ ,‬שעזבה אותו‬
‫וברחה עם איל נפט אמריקאי‪ .‬הדמות שמייצגת יותר מכל את אמנות החלפת הזהויות היא‬
‫דמותו של השחקן‪ .‬הוא זה שיכול לעטות על עצמו כל דמות ממלך ועד משרת ולמות כל ערב‬

                                                                                  ‫על הבמה‪.‬‬

                                ‫*‬

‫אלוני במחזה מעלה את השאלה מה ההבדל בין "זהות" ל"תפקיד"‪ .‬האם "מלך" זה תפקיד או‬
‫זהות? שאלה דומה אפשר לשאול על המושגים‪" :‬בימאי"‪" ,‬נסיך"‪" ,‬שחקן"‪" ,‬זונה"‪" ,‬אבא"‪,‬‬
‫"בן"‪ .‬האם יש זהות מתחת לשלל התפקידים‪ ,‬מסומן טרנסצנדנטלי שניתן להצביע עליו? האם‬
‫ניתן בכלל להבחין בין זהות לתפקיד? ואם נסיר את כל התפקידים‪ ,‬האם נגלה שמתחתיה אין‬
‫דבר זולת תהום? לטענתי‪ ,‬הסדק שנפער בזהות חושף תהום שלא ניתנת לסגירה אלא על־ידי‬
‫כיסויה בתפקיד או בשלל תפקידים‪ .‬התפקיד הופך לחלק מהזהות ואט אט תופס את מקומה‪,‬‬

      ‫עד כי לא ברור אם אי פעם הייתה זהות או שמא כל שיש מלכתחילה הוא תפקיד בלבד‪.‬‬

‫גרשון שקד טוען כי לדמויות של אלוני במחזה יש רק תפקיד ובמקום הזהות יש פסבדו־זהות‪,‬‬
‫"ומי שמנסה להיאבק על זהותו )כמו האב לקראת סוף המחזה( אחת דתו לאבד את זהותו עד‬

‫‪ 14‬ראו‪ :‬גרשון שקד‪" ,‬משחק המסכות‪ :‬הנסיכה האמריקאית מאת נ‪ .‬אלוני"‪ ,‬על סיפורים ומחזות‬
‫)ירושלים‪ :‬כתר‪ ; 201-226 ,(1992 ,‬קורינה שואף‪'" ,‬עבריות' מסוג אחר‪ :‬טיפולו של ניסים אלוני בנושא‬
‫תולדות היישוב"‪ ,‬על מלכים וצוענים‪ ,‬בעריכת נורית יערי )תל אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪; 39-55 ,(2005 ,‬‬
‫זהבה כספי‪'" ,‬זה כמו קליידוסקופ‪ .‬לך תחזיק דבר חיוני‪ ,‬ממשי בתוך משחק הצבעים הזה'‪ :‬פואטיקה של‬
‫פסטיש במחזה הנסיכה האמריקאית לניסים אלוני"‪ ,‬על מלכים וצוענים‪ ,‬בעריכת נורית יערי )תל אביב‪:‬‬

                                                                     ‫הקיבוץ המאוחד‪.110-121 ,(2005 ,‬‬
‫‪ 15‬שאלת הריבון במחזה היא מעניינת ומשמעותית ולצערי לא אוכל כעת לעסוק בה‪ .‬עם זאת‪ ,‬אציין בקצרה‬
‫כי אף על פי שנדמה כי דולי היא הריבון‪ ,‬היא אינה מהווה את ה"מקור" לריבונות‪ ,‬אלא גם היא "נהיית"‬
‫על‪-‬ידי מי שמכונן אותה כמלכת השאול – האדס בסיפור המיתולוגי‪ ,‬ואיל הנפט האמריקאי במחזה‪ .‬שאלת‬
‫הריבון במחזה מעידה גם היא על שרשרת מסמנים אינסופית שבה לא ניתן להגיע למסומן )לריבון(‬

                                                                                       ‫טרנסדנציאלי יחיד‪.‬‬

‫‪ ‬גיליון ‪10334‬‬
   100   101   102   103   104   105   106   107   108   109   110