Page 108 - תאטרון 34
P. 108
התפקידים והמסמנים האינסופית .כל דבר מחליף ומוחלף ,מייצג ומיוצג ,על־ידי דבר אחר לעומת
איזה רגש ראשוני ,של אהבה ,של קנאה ,של שנאה ,שממשיך להניע את הדמויות גם כאשר הן עצמן
כבר לא יודעות מי הן כדוגמת דולי שפועלת מאהבתה למלך ,השחקן שפועל מאהבתו לדולי והמלך
שבוחר להפוך את זהותו המושאלת לזהותו האמיתית בבחירתו ליצור חיים חדשים עם מריטה,
כלומר ,בדרך האהבה .מעניין לראות שאצל אלוני התשתית הראשונית כמו גם האפשרות לבנייה של
משהו חדש בעתיד בבסיסם רגש של אהבה.
*
ניסים אלוני ,בשל היותו בן גילם של 'דור בארץ' אך שותף לזהותו המתפוררת של 'דור המדינה',
מהווה מעין חוליית מעבר בין הדורות ,אך בניגוד לתפיסה הרווחת המשייכת את אלוני בשלב זה של
יצירתו ל'דור המדינה' לטענתי הוא מעין בן כלאיים ,ולצד זהותו המתפוררת ,וקטור התשוקה שלו,
מושג שאני שואלת מיגאל שוורץ ,עדיין מופנה מהגולה לארץ־ישראל ובכך הוא שותף לאידיאולוגיה
שקדמה ל'דור המדינה' .יגאל שוורץ ,בספרו הידעת את הארץ בה הלימון פורח מראה כי
מתחילתה של הספרות העברית וקטור התשוקה של סופרים כגון מאפו ,הרצל ,משה שמיר ואחרים
היה מופנה תמיד מהגולה אל ארץ־ישראל .לעומת זאת ,אצל סופרי 'דור המדינה' כדוגמת עמוס עוז,
וקטור התשוקה הוא מהופך – בעוד הגוף הפיסי מצוי במדינת ישראל ,וקטור התשוקה מופנה לעבר
אירופה21.
לעומתם ,אלוני במחזה מחזיר את דמויותיו אל הגלות ,ובכך נותן להם את השאיפה עתיקת היומין
של העם היהודי ,שהיא לשוב אל הוד והדר המלכות בארץ המובטחת .עם זאת ,איני חושבת שאופן
הביטוי של וקטור התשוקה אצל אלוני זהה לזה של קבוצת 'דור בארץ' כיוון שאצלם התשוקה אל
הארץ קשורה בקשר דם עם האדמה ,ואילו אצל אלוני התשוקה אל הארץ היא תמימה יותר ,דומה
יותר אולי לתשוקה אל המולדת שהייתה לבני הדור של ביאליק עצמו .תמת השיבה אל המולדת,
מייצרת רובד נוסף של חזרה ,כיוון שמי שיושב באולם התיאטרון ורואה הצגה על מלך שנמצא
בגלות שמעוניין לשוב אל ארצו הוא הוא אותו עם ישראל שרק זה עתה שב מן הגלות .ועל אף
ההרחקה ,ואולי דווקא בגללה ,הקהל שיושב באולם לא יכול שלא להזדהות עם עמדת הגולה של
המלך ובנו .בהיעדר יסודות חזקים ב"דמוקרטיה האפורה" שנוצרה ,חוזר אלוני אל התקווה
האוטופית שהייתה לעם היהודי טרם עלייתו ארצה ,האוטופיה שברעיון ההתיישבות ובארץ
המובטחת טרם מימושה .אנו רואים אם כן ,שמשבר הזהות אצל אלוני אינו רק שלילי וביסודו
תפיסה כפולה :מצד אחד ישנו שבר שיוצר "ריק" ותהום עם מימוש הקמת הארץ כיוון שלא ברור
מה צריך לעשות עכשיו ולקראת מה הולכים ,ומצד שני זהו מצב מלא תקווה ,בשל האפשרויות
שטמונות בחובו ,כיוון שכמו קליפות חלולות ,ניתן למלא אותן ולצקת לתוכן תוכן חדש .ויתרה
מזאת ,מה שמכונן את המשמעות ואת הפעולה ,היא אותה זהות ראשונית.
ראינו אם כן ,כי על אף המרחק ממדינת ישראל והכתיבה על מלכים ונסיכים וממלכות מומצאות,
המחזה של אלוני קשור ב"כאן ועכשיו" של המציאות הישראלית בחבל הטבור ואולי דווקא בשל
הריחוק מתאפשרת תמונה רב־מימדית שמעלה שאלות בנוגע לזהות ,ריבונות ,שפה ומאבקי הדורות.
21שוורץ ,הידעת את הארץ בה הלימון פורח.9-26 ,
106גליון 34