Page 114 - תאטרון 34
P. 114
אלא שדברי אברם ,בינתיים ,אינם מעידים דווקא על מורא אלא על טענה ואף על קורט אי־נחת
כלפי בן־שיחוֲ :אד ֹנָי יְה ִוהַ ,מה־ ִתּ ֶתּן־ ִלי ְואָנ ֹ ִכי הוֹ ֵלְך ֲע ִרי ִרי וּ ֶבן־ ֶמ ֶשׁק ֵבּי ִתי ,הוּא ַדּ ֶמּ ֶשׂק ֱא ִלי ֶעזֶר ]ֵ [...הן
ִלי ֹלא נָ ַת ָתּה זָ ַרע; ְו ִהנֵּה ֶבן־ ֵבּי ִתי יוֹ ֵרשׁ א ֹ ִתי .תשובת האל בדיאלוגֹ :לא יִי ָר ְשָׁך זֶהִ ,כּי־ ִאם ֲא ֶשׁר יֵ ֵצא
ִמ ֵמּ ֶעיָך ,הוּא יִי ָר ֶשָׁך .אז האל מוציא את אברם מחלל פנים כלשהו לחלל חיצון ,כדי לשלוח מבט
ַהחוּ ָצהַ ,ויּ ֹא ֶמרַ :ה ֶבּט־נָא ַה ָׁשּ ַמיְ ָמה וּ ְספ ֹר ַהכּוֹ ָכ ִבים – ִאם־תּוּ ַכל ִל ְספּ ֹר א ֹ ָתם ] [...כּ ֹה יִ ְהיֶה זַ ְר ֶעָך .הערת
הבימוי מתארת את התת־טקסט של אברםְ :ו ֶה ֱא ִמן ַבּיה ָוהַ .ויַּ ְח ְשׁ ֶב ָה לּוֹ ְצ ָד ָקה נאמר אולי על תגובת
האל לאמונה זו .החוויה הדתית מתוארת אצל ויליאם ג'יימס 8כאישית ביותר ,אמונית ,אך במקרא
היא נושאת כמעט תמיד יעד־על חינוכי ,מוסרי ,וכאן אף דתי־לאומי בתכלית ,המצמיד את המתקדש
למסר אלוהי פוליטי ולא להתפתחות רוחנית אינדיווידואלית כמו בקטעי הקדשה נוצריים ,למשל:
ֲאנִי יְה ָוה ֲא ֶשׁר הוֹ ֵצא ִתיָך ֵמאוּר ַכּ ְשׂ ִדּים – ָל ֶתת ְלָך ֶאת־ ָהאָ ֶרץ ַהזּ ֹאת ְל ִר ְשׁ ָתּהּ .אברם ,בינתיים חף
מאינטרסים לאומיים ודתיים במחזה ,מבקש עדויותֲ :אד ֹנָי יְה ִוהַ ,בּ ָמּה ֵא ַדע ִכּי ִאי ָר ֶשׁנָּה? תשובת האל
על בקשת ההוכחה מצד אברם נשמעת תחילה כלא רלוונטית לדיוןְ :ק ָחה ִלי ֶע ְג ָלה ְמ ֻשׁ ֶלּ ֶשׁת ְו ֵעז
ְמ ֻשׁ ֶלּ ֶשׁת ְואַיִל ְמ ֻשׁ ָלּשׁ; ְות ֹר ְוגוֹזָלַ .ויִּ ַקּח־לוֹ ֶאת־ ָכּל־ ֵא ֶלּהַ ,ויְ ַב ֵתּר א ֹ ָתם ַבּ ָתּ ֶוְךַ ,ויִּ ֵתּן ִאישׁ־ ִבּ ְתרוֹ ִל ְק ַראת
ֵר ֵעהוּ; ְו ֶאת־ ַה ִצּפּ ֹר ֹלא ָב ָתר .ז'ורז' בטאיי ,למשל ,טוען" :במובן מסוים הגווייה היא האישור המושלם
ביותר של ]קיום[ הרוח" 9.ההנחיה המעשית לביתור בעלי חיים מגיעה מהתחום הטקסיַ .ויֵּ ֶרד ָה ַעיִט
ַעל־ ַה ְפּגָ ִרים – מפעם תיאטרוני מבריק המסמל את כוחות הרוע ,ולבטח סמל למאבק עם המוותַ ,ויַּ ֵׁשּב
א ֹ ָתם אַ ְב ָרםַ .ויְ ִהי ַה ֶׁשּ ֶמשׁ ָלבוֹא ְו ַת ְר ֵדּ ָמה נָ ְפ ָלה ַעל־אַ ְב ָרם; ְו ִהנֵּה ֵאי ָמה ֲח ֵשׁ ָכה גְד ֹ ָלה נ ֹ ֶפ ֶלת ָע ָליו.
ה"מקום" ,החלל הבימתי כאן הוא ,מצד אחד ,הרווח בין שני חלקי החיות המבותרות ,בעוד
הציפורים ,התור והגוזל שלא בותרו ,הם "הדרך למעלה" .מצד אחר ,המקום הוא גם ,כפי שמתברר
מההיבט הפוליטי של דברי האל ,ארץ־ישראל .יתר על כן ,אברם תקוע־מתחבט במקום שבין
התרדמה שנפלה עליו לבין האימה שאחזה בו .הריגה פולחנית לצורכי תאטרון )חילוני ,אמנותי(
בלבד עדיין נחשבת טאבו ,והפולחן האפל ,העמום והמיירא של הביתור מקושר טקסטואלית להמשך
המילולי :יָד ֹ ַע ֵתּ ַדע ִכּי־ ֵגר יִ ְהיֶה זַ ְר ֲעָך ְבּ ֶא ֶרץ ֹלא ָל ֶהםַ ,ו ֲע ָבדוּם ְו ִענּוּ א ֹ ָתם אַ ְר ַבּע ֵמאוֹת ָשׁנָהְ .וגַם
ֶאת־ ַהגּוֹי ֲא ֶשׁר יַ ֲעב ֹדוָּ ,דּן אָנ ֹ ִכי; ְואַ ֲח ֵרי־ ֵכן יֵ ְצאוּ ִבּ ְר ֻכשׁ ָגּדוֹלְ .ו ַא ָתּה ָתּבוֹא ֶאל־ ֲאב ֹ ֶתיָך ְבּ ָשׁלוֹםִ :תּ ָקּ ֵבר
ְבּ ֵשׂי ָבה טוֹ ָבהְ .ודוֹר ְר ִבי ִעי יָשׁוּבוּ ֵהנָּהִ :כּי ֹלא־ ָשׁ ֵלם ֲע ֹון ָה ֱאמ ִֹרי ַעד־ ֵהנָּה ,למעט הערה ,אולי קטנונית
בהקשר זה על עוון האמורי ,אחרי המילים המנחמות בנבואה המדויקת )בדיעבד?( משתנה אווירת
הסצנה לחלוטין ועתה מנוצלים מלוא הפעלוליםַ :ויְ ִהי ַה ֶשּׁ ֶמשׁ ָבּאָהַ ,ו ֲע ָל ָטה ָהיָה ְו ִהנֵּה ַתנּוּר ָע ָשׁן ְו ַל ִפּיד
ֵאשׁ ֲא ֶשׁר ָע ַבר ֵבּין ַה ְגּזָ ִרים ָה ֵא ֶלּה הוא סיום מרשים לתמונה בימתית מאיימת־פעלולית
ומנחמת־מילולית ומטלטלת גם בגלל הניגוד העז בין חרדת־אלוהים במשמעותה המקורית לבין
ניצוליה הפוליטיים למסר דתי־לאומי מאין כמוהוַ :בּיּוֹם ַההוּאָ ,כּ ַרת יְה ָוה ֶאת־אַ ְב ָרם ְבּ ִרית ֵלאמ ֹר:
ְלזַ ְר ֲעָך נָ ַת ִתּי ֶאת־ ָהאָ ֶרץ ַהזּ ֹאתִ ,מנְּ ַהר ִמ ְצ ַריִם ַעד־ ַהנָּ ָהר ַה ָגּד ֹל נְ ַהר־ ְפּ ָרתֶ .את־ ַה ֵקּינִי ְו ֶאת־ ַה ְקּנִזִּי ְו ֵאת
ַה ַקּ ְדמ ֹנִיְ .ו ֶאת־ ַה ִח ִתּי ְו ֶאת־ ַה ְפּ ִרזִּיְ ,ו ֶאת־ ָה ְר ָפ ִאים .מבחינה ספרותית ותאטרונית ,כך נרמז מההקשר
בלבד ,אמנם ,העמים האלה ,כולל הרפאים ,וכן ָה ֱאמ ִֹריַ ,ה ְכּנַ ֲענִיַ ,ה ִגּ ְר ָגּ ִשׁי ו ַהיְבוּ ִס יבותרו ,ככתוב
בספר יהושע ,בידי צאצאי אברם בדומה לבעלי החיים שזה עתה סימנו אותם בחיזיון מרהיב .המקום
מתמקם כאן כסדרת סופר־אימפוזיציות של חלל־יראה על חלל של ובין ועל גוויות בעלי־חיים ,על
8ויליאם ג'יימס ,החוויה הדתית לסוגיה ,בפרק הקונברסיה,
] 9בטאיי[32 ,
112גליון 34
