Page 116 - תאטרון 34
P. 116
ִל ְק ַראת ָה ֱאֹל ִהים ִמן־ ַה ַמּ ֲחנֶה; ַויִּ ְתיַ ְצּבוּ ְבּ ַת ְח ִתּית ָה ָהרְ .ו ַהר ִסינַי ָע ַשׁן ֻכּלּוֹ ִמ ְפּנֵי ֲא ֶשׁר יָ ַרד ָע ָליו יְה ָוה
ָבּ ֵאשׁ; ַויַּ ַעל ֲע ָשׁנוֹ ְכּ ֶע ֶשׁן ַה ִכּ ְב ָשׁןַ ,ויֶּ ֱח ַרד ָכּל־ ָה ָהר ְמא ֹדַ .ויְ ִהי קוֹל ַהשּׁ ֹ ָפר הוֹ ֵלְך ְו ָחזֵק ְמא ֹד; הנוכחים
באירוע אולי שמעו ,אבל לנו נותר רק לקרוא דיווח שבנקודה זו תוכנו אינו מובא :מ ֹ ֶשׁה יְ ַד ֵבּר,
ְו ָה ֱאֹל ִהים יַ ֲענֶנּוּ ְבקוֹלַ .ויֵּ ֶרד יְה ָוה ַעל־ ַהר ִסינַי ֶאל־ר ֹאשׁ ָה ָהר; ַויִּ ְק ָרא יְה ָוה ְלמ ֹ ֶשׁה ֶאל־ר ֹאשׁ ָה ָהרַ ,ויַּ ַעל
מ ֹ ֶשׁה .אם עליותיו הקודמות של משה לא לוו בעיני הצופים ,עלייה זו ודאי זכתה לתשומת־לב
מרביתַ :ויּ ֹא ֶמר יְה ָוה ֶאל־מ ֹ ֶשׁהֵ ,רד ָה ֵעד ָבּ ָעםֶ :פּן־יֶ ֶה ְרסוּ ֶאל־יְה ָוה ִל ְראוֹתְ ,ונָ ַפל ִמ ֶמּנּוּ ָרבְ .ו ַגם ַהכּ ֹ ֲהנִים
ַהנִּ ָגּ ִשׁים ֶאל־יְה ָוה יִ ְת ַק ָדּשׁוֶּ :פּן־יִ ְפר ֹץ ָבּ ֶהם יְה ָוה .כאן ,יש לשער ,העם ראה את משה מרחוק אך לא
בדיוק שמע מה האל אמר לו ,על עצמו ,בעצםַ :ויּ ֹא ֶמר מ ֹ ֶשֶׁ ,אל־יְה ָוהֹ ,לא־יוּ ַכל ָה ָעם ַל ֲעֹלת ֶאל־ ַהר
ִסינָיִ :כּי־ ַא ָתּה ַה ֵעד ֹ ָתה ָבּנוּ ֵלאמ ֹרַ ,ה ְג ֵבּל ֶאת־ ָה ָהר ְו ִק ַדּ ְשׁתּוֹ .משה נשמע מוטרד מעט מההוראה
האחרונה ,שהרי זו כבר נמסרה לו .האם האל לא סומך עליו? מדוע החזרה הזאת על החובה להימנע
מהתקרבות־יתר לאירוע? פן נראה את הפעלולים? כדי להגביר מתח? לאיים? האל אינו עונה
להערה של משה ,אבל מחזיר את משה שוב מטה ,כדי להביא את אהרון אחיו ,עוד עד ,כנראה חיוני.
ַויּ ֹא ֶמר ֵא ָליו יְה ָוה ֶלְך־ ֵרדְ ,ו ָע ִלי ָת ַא ָתּה ְואַ ֲהר ֹן ִע ָמְּך; ְו ַהכּ ֹ ֲהנִים ְו ָה ָעם ,אַל־יֶ ֶה ְרסוּ ַל ֲעֹלת ֶאל־יְה ָוה –
ֶפּן־יִ ְפ ָרץ־ ָבּםַ .ויֵּ ֶרד מ ֹ ֶשׁה ֶאל־ ָה ָעם; ַויּ ֹא ֶמר ֲא ֵל ֶהם...
אחרי מתן עשרת הדיברות חוזר המחזאי המתעד לסצנה:
ְו ָכל־ ָה ָעם ר ֹ ִאים ֶאת־ ַהקּוֹֹלת ְו ֶאת־ ַה ַלּ ִפּי ִדם ְו ֵאת קוֹל ַה ׁשּ ֹ ָפר ְו ֶאת־ ָה ָהר ָע ֵשׁן; ַויַּ ְרא ָה ָעם ַויָּנֻעוַּ ,ויַּ ַע ְמדוּ
ֵמ ָרח ֹקַ .ויּ ֹא ְמרוּ ֶאל־מ ֹ ֶשׁהַ ,דּ ֵבּר־ ַא ָתּה ִע ָמּנוְּ ,ונִ ְשׁ ָמ ָעה; ְואַל־יְ ַד ֵבּר ִע ָמּנוּ ֱאֹל ִהיםֶ ,פּן־נָמוּתַ .ויּ ֹא ֶמר מ ֹ ֶשׁה
ֶאל־ ָה ָעם ,אַל־ ִתּי ָראוִּ ,כּי ְל ַב ֲעבוּר נַסּוֹת ֶא ְת ֶכם ָבּא ָה ֱאֹל ִהים; וּ ַב ֲעבוּר ִתּ ְהיֶה יִ ְראָתוֹ ַעל־ ְפּנֵי ֶכם –
ְל ִב ְל ִתּי ֶת ֱח ָטאוַּ .ויַּ ֲעמ ֹד ָה ָעם ֵמ ָרח ֹק; וּמ ֹ ֶשׁה נִ ַגּשׁ ֶאל־ ָה ֲע ָר ֶפל ֲא ֶשׁר־ ָשׁם ָה ֱאֹל ִהיםַ .ויּ ֹא ֶמר יְה ָוה
ֶאל־מ ֹ ֶשׁה ,כּ ֹה ת ֹא ַמר ֶאל־ ְבּנֵי יִ ְשׂ ָר ֵאלַ :א ֶתּם ְר ִאי ֶתם – ִכּי ִמן־ ַה ָׁשּ ַמיִם ִדּ ַבּ ְר ִתּי ִע ָמּ ֶכםֹ .לא ַת ֲעשׂוּן ִא ִתּי:
ֱאֹל ֵהי ֶכ ֶסף ֵואֹל ֵהי זָ ָהבֹ ,לא ַת ֲעשׂוּ ָל ֶכםִ .מזְ ַבּח ֲא ָד ָמה ַתּ ֲע ֶשׂה־ ִלּיְ ,וזָ ַב ְח ָתּ ָע ָליו ֶאת־ע ֹֹל ֶתיָך
ְו ֶאת־ ְשׁ ָל ֶמיָךֶ ,את־צ ֹאנְָך ְו ֶאת־ ְבּ ָק ֶרָך; ְבּ ָכל־ ַה ָמּקוֹם ֲא ֶשׁר אַזְ ִכּיר ֶאת־ ְשׁ ִמי אָבוֹא ֵא ֶליָך וּ ֵב ַר ְכ ִתּיָך.
ְו ִאם־ ִמזְ ַבּח ֲא ָבנִים ַתּ ֲע ֶשׂה־ ִלּיֹ ,לא־ ִת ְבנֶה ֶא ְת ֶהן ָגּזִיתִ :כּי ַח ְר ְבָּך ֵהנַ ְפ ָתּ ָע ֶלי ָה ַו ְתּ ַח ְל ֶל ָהְ .וֹלא־ ַת ֲע ֶלה
ְב ַמ ֲעֹלת ַעל־ ִמזְ ְבּ ִחיֲ :א ֶשׁר ֹלא־ ִת ָגּ ֶלה ֶע ְר ָו ְתָך ָע ָליו.
הקהל לא ממש שמע את דברי הפרוטגוניסט ,אולי שמע רק נהמות או קול דממה דקה ,ונזקק אפוא
למשה כרמקול ,בעוד אהרון משמש עד נוסף .גם דברי העם מובאים מפי משה עצמו )דברים ה(18 :
שההצגה שלו עכשיו ,מעין שחזור ופירוט של מה שקרה קודם ,סיכום ,הבהרה ופירוש להצגה
מהממת ,עמומה ,עתירת פעלולי עשן ,ערפל ,אש ורעמים ושופרות – ותוכננה היטב כדי שלא
תתקשר באמת עם הקהל.
ֶאת־ ַה ְדּ ָב ִרים ָה ֵא ֶלּה ִדּ ֶבּר יְה ָוה ֶאל־ ָכּל־ ְק ַה ְל ֶכם ָבּ ָהרִ ,מתּוְֹך ָה ֵאשׁ ֶה ָענָן ְו ָה ֲע ָר ֶפל – קוֹל ָגּדוֹלְ ,וֹלא
יָ ָסף; ַויִּ ְכ ְתּ ֵבם ַעל־ ְשׁנֵי ֻלח ֹת ֲא ָבנִיםַ ,ויִּ ְתּנֵם ֵא ָליַ .ויְ ִהְ ,כּ ָשׁ ְמ ֲע ֶכם ֶאת־ ַהקּוֹל ִמתּוְֹך ַהח ֹ ֶשְׁךְ ,ו ָה ָהר ,בּ ֹ ֵער
ָבּ ֵאשׁ; ַו ִתּ ְק ְרבוּן ֵא ַליָ ,כּל־ ָרא ֵשׁי ִשׁ ְב ֵטי ֶכם ְוזִ ְקנֵי ֶכםַ .ותּ ֹא ְמרוֵּ ,הן ֶה ְראָנוּ יְה ָוה ֱאֹל ֵהינוּ ֶאת־ ְכּב ֹדוֹ
ְו ֶאת־ ָגּ ְדלוְֹ ,ו ֶאת־ק ֹלוֹ ָשׁ ַמ ְענוּ ִמתּוְֹך ָה ֵאשׁ; ַהיּוֹם ַהזֶּה ָר ִאינוִ ,כּי־יְ ַד ֵבּר ֱאֹל ִהים ֶאת־ ָהאָ ָדם ָו ָחיְ .ו ַע ָתּה,
ָל ָמּה נָמוּתִ ,כּי ת ֹא ְכ ֵלנוּ ָה ֵאשׁ ַה ְגּד ֹ ָלה ַהזּ ֹאת; ִאם־י ֹ ְס ִפים ֲאנַ ְחנוּ ִל ְשׁמ ֹ ַע ֶאת־קוֹל יְה ָוה ֱאֹל ֵהינוּ עוֹד –
114גליון 34
