Page 75 - תאטרון 34
P. 75

‫ביכורי מחקר‬

‫כדי ליצר חוויה כזו בעבור הקהל באמצעות התחברות לאותן דמויות פרטיות שחוו חוויה ספונטנית‬
                                                                             ‫אותנטית וחזקה‪.‬‬

                        ‫השפה התיאטרונית של ברוך ברנר וסאמי סמיר‬

‫ברצוני לטעון כי שפת התיאטרון של ברנר וסמיר הינה שפה דתית‪ .‬לטענה הזאת ניתן להביא מספר‬
‫נימוקים‪ :‬ראשית‪ ,‬ברנר וסמיר הינם אנשים דתיים )אם כי שניהם נמנעים מהגדרות מדויקות ולכן‬
‫ייתכן שלא יסכימו להגדרה זו‪ ,‬או‪ ,‬כפי שסמיר אמר בריאיון עימו "אני אמנם מתפלל חמש פעמים‬
‫ביום‪ ,‬אבל מה זה אומר דתי?"(‪ .‬שנית‪ ,‬עולמות התוכן של המופעים הם במהותם תכנים בעלי זיקה‬
‫דתית‪-‬אמונית‪ :‬הסיפור המקראי על יוסף ואחיו )בפתח עיניים( וסיפור של ר' נחמן 'מעשה ממלך‬
‫עניו' )מעשה ממלך עניו(‪ ,‬סיפורו של שבתאי צבי ואכזבת הגאולה )משיח משיח( וסיפורו של‬

                      ‫ברונו שולץ וחיפושיו אחר משיח ‪ -‬כסיפור שכתב וכמהות )ברונו שולץ(‪20.‬‬

‫אך מעבר להגדרתם העצמית של היוצרים כדתיים ולתכנים המפורשים של המופעים‪ ,‬הטענה‬
‫שמדובר בשפה דתית מבוססת על העובדה כי המופעים הללו‪ ,‬כל אחד בדרכו שלו‪ ,‬עוסקים‬
‫בפרובלמטיקה דתית ושואלים על היחס בין אלוהים ובין האדם‪ ,‬על מקומו של המאמין‪ ,‬על‬
‫מהותו של משיח‪ ,‬ועל החיפוש אחר התגלות וגאולה‪ .‬כחלק מהחיפוש הזה חוקרים ברנר וסמיר גם‬
‫את תפקידה של האמנות בהשגת אותה התגלות‪ .‬דווקא ההצבעה על גבולות היכולות של האמנות‬
‫בהשגת ההתגלות‪ ,‬שכפי שאראה עולה מן המופעים השונים‪ ,‬מציבה את האמת הדתית כתשובה‬

                             ‫אפשרית‪ ,‬ומגדירה את שפת התיאטרון של ברנר וסמיר כשפה דתית‪.‬‬

‫המאפיין המרכזי של שפת התיאטרון של ברנר וסמיר הוא השימוש העצום והמגוון באמצעים מטא‪-‬‬
‫תיאטרוניים המשותף לכל המופעים שהעלו‪ .‬מאפיין זה מרכזי גם בהגדרת שפת התיאטרון שלהם‬
‫כתיאטרון מודרני‪ .‬אמצעים מטא‪-‬תיאטרוניים הינם אמצעים המכניסים רמת בדיון נוספת אל העולם‬
‫הבדיוני‪ 21.‬אמצעים אלו יכולים להיות רבים ומגוונים ולהתבטא במודוסים שונים כגון הצגה בתוך‬
‫הצגה‪ ,‬צופים בימתיים ואינטרטקסטואליות‪ .‬אמצעים מטא‪-‬תיאטרוניים מעבירים את רמת השיח‬
‫מהייצוג לשיח על אודות הייצוג‪ .‬האמצעים המטא‪-‬תיאטרוניים אינם מפנים את תשומת ליבנו אל‬
‫הדבר שאותו הם מסמנים על הבמה אלא אל האופן שבו התיאטרון מסמן ומיצג את המציאות על‬
‫הבמה‪ .‬פישר וגרינר )‪ (G. Fischer, B. Greiner‬מעירים בקצרה כי תמונת ייצוג זו מתאימה‬
‫לתפיסתו של פוקו )‪ (M. Foucalt‬את מושג הייצוג ‪ .Representation -‬מאחר שהם אינם מפרטים‬

                      ‫ומאחר שזוהי נקודה חשובה בפילוסופיה של המודרנה‪ ,‬יש להרחיב בה מעט‪.‬‬

‫‪ 20‬המחזות כולם נכתבו ועובדו על‪-‬ידי ברוך ברנר‪ ,‬למעט ברונו שולץ שנכתב ועובד על‪-‬ידי ברוך ברנר‬
                                                                                               ‫ואילת נאה‪.‬‬

‫‪21 Gerhard Fischer, Bernhard Greiner, The Play within the Play: The Performance of Meta‬‬
‫‪Theatre and Self-Reflection ( Amsterdam, New York: Rodopi, 2007).‬‬

‫‪ ‬גיליון ‪73 34‬‬
   70   71   72   73   74   75   76   77   78   79   80