Page 71 - תאטרון 34
P. 71
ביכורי מחקר
מרכזיים בתיאטרון המודרני כמיירהולד ,וכטנגוב וגרוטובסקי ראו בחיבור למקורות הדתיים
התכתבות הכרחית עם מסורות העבר ,ואף ביססו את ניסוייהם התיאטרוניים על עקרונות
המיסטריה הדתית ,אך ניסיונות אלו נבעו על פי רוב מתוך תפיסת עולם חילונית ,ובכלל זה
תפיסת תיאטרון חילונית .אף על פי שעשו שימוש במקורות ,מבנים או 'מיתוסים' דתיים ,הם
ביקשו ,לאמיתו של דבר ,לקעקע את העמדה הדתית ולייצר חוויה רוחנית אשר תמלא את
מקומה .בלהה פלדמן מדגישה כי "גרוטובסקי התעמת עם ערכים מקודשים ,שמצד אחד
עוררו בו התרגשות פנימית ומצד שני ביקש לבזותם ולחללם .בהצגות תיאטרון המעבדה
הופיע אלמנט אחד בקביעות' :התנגשות עם השורשים' ,מעין דיאלקטיקה בין בוז להערצה
אלוהית ,בין אמונה דתית לחילול השם ,בין אהבה לשנאה" 4.המפגשים הקיימים אפוא בין
התיאטרון המודרני ובין הדת הינם בחינת 'קפדהו וחשדהו' 5ואינם מהווים במהותם 'תיאטרון
דתי'.
מסיבה זו ,ובשל המתח שציינתי שקיים תמיד בין התיאטרון לדת ,התיאטרון הדתי הוא במידה
רבה שמרני יותר ו'ונשאר מאחור' מבחינת הצורה והשפה התיאטרונית .מרבית ההצגות הן
במבנה מסכתי המתאר את הוויי החיים הקרוב והמיידי ביותר .התיאטרון הדתי בארץ נשען
ברובו על קונבנציות מסורתיות ואינו מבטא את החדשנות והמרדנות של המודרניזם .דן
אוריין בספרו יהדותו של התיאטרון הישראלי ורינה רוטלינגר-ריינר בספרה עזות
שבקדושה שבים ומדגישים את אופיו הדידקטי של התיאטרון הדתי -תיאטרון הרואה את
עצמו ככלי להנחלת ערכים דתיים ולא כבעל ערך אמנותי בפני עצמו ,תיאטרון מגויס ומסורס.
אוריין מציין כי "המשותף הבולט לאירועים אותם תיארנו הוא באופיים ה'דידקטי' הנגזר
מהשקפת עולמן של הציוניות-דתיות :תפיסת אמנות אפלטונית ,המתירה רק אמנות 'בינונית'
ואינסטרומנטלית )תוך שהיא דוחה 'אמנות לשם אמנות'( היא במרכז העשייה התיאטרונית
הזו ,הבאה לשרת מטרות פוליטיות ,פנימה והחוצה 6."...אמנם לשם הדגשת הערכים
והרעיונות אימץ התיאטרון הדתי אסטרטגיות ברכטיניות מסוימות הקושרות אותו לתיאטרון
המודרני ובראשן הצגה בתוך הצגה ,אך אלו אינם צוברים משמעות תוכנית לאורך ההצגה
אלא נועדו ליצור מסגרת שתפחית את ההתנגדות הממסדית לעצם העיסוק בתיאטרון.
רוליטנגר-ריינר אומנם מצביעה על ניסיונות תיאטרוניים מגוונים שנעשו על־ידי נשים דתיות
אך מסקנתה מן המחקר שלה היא כי "השימוש בתבניות מן התיאטרון המערבי חיבר את
השולי )תיאטרון של נשים דתיות( למרכז )תיאטרון חילוני-מערבי( ,אך הותיר אותן
4בלהה פלדמן ,שלוש גישות לאמנות המשחק -סטניסלבסקי ,צ'כוב וגרוטובסקי תיאוריות ותרגילים
)תל-אביב :ספרא /אסף מחקרים.210 ,( 2011 ,
5כוונתי הייתה להחליף את הכבוד בביטוי המקובל בשורש ק.פ.ד המכיל גם את המובן של הקפדה וגם את
המובן של 'קפד ראשו' שמשקפים טוב יותר את היחס של היוצרים האמורים אל המקורות הדתיים.
6דן אוריין ,יהדותו של התיאטרון הישראלי )תל-אביב :הקיבוץ המיוחד.90 ,(1998 ,
גיליון 69 34
