Page 72 - תאטרון 34
P. 72

‫בשוליותן‪ .‬הנשים הדתיות לא עסקו בתקופה זו בחיפוש אחר צורות חדשות של תיאטרון‬
‫שיתאימו לסגנון חייהן וינבעו מתוכן‪ ,‬אלא בהתוויית סייגים לבימוי‪ ,‬לתלבושות ולעבודה‬
‫הקולית שבתוכם יוכלו לפעול מבלי לקומם את הסמכויות ההלכתיות"‪ 7.‬ההתמודדות עם‬
‫סייגים הלכתיים דרשה פתרונות יצירתיים כדי להתמודד למשל עם העדרן של נשים מהצגות‬
‫של גברים ולהפך‪ ,‬אך הולידה פתרונות מקומיים שנבעו מאילוצים חיצוניים ולא קיבלו‬

                                       ‫משמעות או הצדקה מתוך העולם הבדיוני שעל הבמה‪.‬‬

‫אך טענה זו אינה נכונה לגבי כל הניסיונות התיאטרוניים‪ .‬במאמר זה אבקש להראות כי‬
‫בתנאים מסוימים‪ ,‬דווקא שפת התיאטרון המתפתחת בתקופת המודרנה‪ ,‬בהיותה משוחררת‬
‫מיומרה לשיקוף המציאות‪ ,‬ובהיותה נתפסת כיוצרת עולם בעל חשיבות משלו‪ ,‬מאפשרת‬
‫באופן מפתיע שיח דתי מורכב יותר על הבמה‪ .‬דווקא השפה המפורקת יכולה לשמש ככלי‬
‫לביסוס שיח מתוך נקודת מבט של אמונה‪ ,‬או לפחות שיח שהאמונה יכולה להיות בו תשובה‬

                                                                          ‫אמיתית אפשרית‪8.‬‬

‫לביסוס טענה זו אדון ביצירתם המשותפת של ברוך ברנר וסאמי סמיר ‪ -‬שני יוצרים‬
‫ישראליים בני זמננו ‪ -‬האחד יהודי והשני מוסלמי‪ ,‬העובדים בשיתוף פעולה יותר מעשור‪.‬‬
‫שיתוף הפעולה ביניהם הניב מופעים רבים ביניהם מעשה ממלך עניו ‪ -‬סיפור רב פנים‬
‫)‪ ,(2004‬משיח משיח )אך שווא( )‪ ,(2006‬בפתח עיניים )‪ ,(2008‬וברונו שולץ – העידן‬
‫הגאוני )‪ ,(2011‬בהם אדון במאמר זה‪ 9.‬אראה בפרוטרוט כיצד נוצרה ביצירות אלה שפה‬
‫ייחודית שיוצרת מפגש מחודש בין התיאטרון ובין הדת‪ ,‬ואגב כך יוצרת שיח שונה על‬

                                                               ‫המקורות‪ ,‬הנשען על החוויה‪.‬‬

‫חשוב לציין כי ישנם יוצרים דתיים נוספים השייכים למגמה זו של חיפוש אחר שפה תיאטרונית‬
‫דתית; קבוצת התיאטרון הירושלמי‪ 10‬היא קבוצה נוספת הפועלת מסוף שנות השבעים בירושלים‬
‫ומבקשת בעיקר להציע קריאה נשית של המקורות ‪ -‬להשמיע את הקול הנשי שעל פי רוב חסר או‬
‫מושתק בהם‪ .‬ניתן לראות נקודת השקה בין השפה התיאטרונית שלהן ובין השפה התיאטרונית של‬
‫ברנר וסמיר‪ .‬גם קבוצת 'הדוסיות'‪ 11‬שפעלה בשנים ‪ 2002-2000‬בהנחייתו של דודי מעיין‬

       ‫‪ 7‬רוטלינגר‪-‬ריינר רינה‪ ,‬עזות שבקדושה ‪ -‬תיאטרון נשים דתיות בישראל‪ ,‬ירושלים‪.244 2007 ,‬‬
‫‪ 8‬אני טוענת כאן הערה כללית על הפוטנציאל של שפת התיאטרון המודרנית בהקשר של תיאטרון דתי‪,‬‬

                       ‫פוטנציאל שעודנו בתהליך גילוי‪ ,‬והיצירות שבחרתי בהן הן דוגמאות מובהקות שלו‪.‬‬
‫‪ 9‬בניתוחי המופעים אני מתבססת על צפייה חוזרת במופעים וצילומי וידאו של המופע )למעט ברונו שולץ‬
‫המתבסס על צפייה במופע החי בלבד(‪ .‬בחרתי להסתמך על צילומי המופע המתעדים הן את הטקסט המילולי‬

                      ‫והן את הטקסט הבימתי של המופע ומהווים‪ ,‬להבנתי‪ ,‬את המימוש המלא של היצירה‪.‬‬
‫‪ 10‬הקבוצה הוקמה ביזמתה של עליזה עליון ישראלי ז"ל )‪ (2008-1948‬יחד עם גבריאלה לב‪ ,‬רות וידר‪-‬‬

                       ‫מגן וגויס מילר‪ .‬בין ההצגות שהעלו ‪ -‬מעשה ברוריא‪ ,‬שרה ‪ ,take2‬אסתר וסוטה‪.‬‬
‫‪ 11‬חברות הקבוצה הקבועות היו אורלי אלופי‪ ,‬רחל קשת‪ ,‬טובה בירנבאום‪ ,‬הדס גל‪ ,‬רחל גץ ונירית נוימן‪.‬‬

        ‫הקבוצה העלתה שני מופעים‪ :‬בת מצווה ‪ -‬חלום ושברו )‪ ,(2001‬אל תגידו "מים מים" )‪.(2002‬‬

                                                                           ‫‪ 70‬גליון ‪34‬‬
   67   68   69   70   71   72   73   74   75   76   77