Page 77 - תאטרון 34

‫ביכורי מחקר‬

‫בשלב הבא התחוללה על פי פוקו מהפכה נוספת ‪ -‬המהפכה הקופרניקאית של קאנט שמעבירה אותנו‬
‫לתקופה שפוקו מכנה 'מודרנית' ולתפיסה חדשה של היחס בין השפה ובין המציאות או בין האדם‬
‫למציאות‪ .‬על פי קאנט אין לנו כבני אדם שום נגיעה אל העולם כשלעצמו‪ .‬אנו יכולים לדבר על‬
‫העולם ולחוות אותו רק דרך קטגוריות ומושגים שאנו יוצרים בעצמנו ולעצמנו‪ .‬אין בידינו לומר דבר‬
‫על המציאות כשהיא לעצמה‪ ,‬גם אם היא קיימת‪ ,‬אלא רק על מציאות כפי שהאדם מכונן אותה‪.‬‬
‫מעניין כי על פי עמדה כזו מרבית השיח שלנו מתנהל ממילא ברמת ה"מטא"‪ :‬באמצעות השפה אנו‬
‫בוראים את המציאות‪ ,‬וכדי לדבר על האופן שבו אנו עושים זאת‪ ,‬אנו חייבים לעבור לרמת דיון‬

‫מסדר שני‪ ,‬מחוץ לתמונת הייצוג עצמה‪.‬‬

‫אם כן‪ ,‬בעידן המודרני השימוש באמצעים מטא‪-‬תיאטרוניים מקבל דגש אחר שכן לא רק הפונקציה‬
‫המטפורית באה לידי ביטוי אלא גם‪ ,‬ואולי יותר‪ ,‬הפונקציה הרפלקסיבית‪ .‬ההצבעה על האופןשבו‬
‫התיאטרון מייצג את המציאות מובילה את הצופה לבחון את האופן שבו הוא מכונן את העולם שלו‪,‬‬
‫את הקטגוריות דרכן הוא חווה את העולם‪ .‬החוויה האנושית בתפיסה הקאנטינית היא חוויה של‬
‫בריאה ‪ -‬אתה יוצר את עולמך‪ .‬בכדי להבין את האופן שבו אתה חווה את העולם אתה חייב להבין‬
‫את האופן שבו הוא נתפס על ידך‪ ,‬את תמונת הייצוג שאתה חי בה‪ .‬האמצעים המטא‪-‬תיאטרוניים‬
‫מאפשרים למפגש כזה להתרחש על במת התיאטרון‪ .‬ההבדל בין התקופה הקלאסית ובין תקופת‬
‫המודרנה‪ ,‬כפי שפוקו מציג זאת‪ ,‬הינו הבדל בנקודת המבט וההתבוננות של האדם בעולמו‪ .‬התקופה‬
‫הקלאסית מאופיינת בתפיסה של ייצוג תמים‪ ,‬אובייקטיבי של המציאות ‪ -‬כך אנו מייצגים את העולם‬
‫כי כך העולם בנוי‪ .‬נקודת המבט כאן היא של מתבונן מבחוץ‪ .‬בתקופת המודרנה תמונת העולם היא‬
‫מורכבת יותר ואין אפשרות להיות רק בתוך התמונה או רק מחוצה לה‪ .‬כדי להבין את עולמו האדם‬
‫צריך "להיכנס ולצאת מתוך התמונה" להיות הן השחקן והן הצופה בהצגה‪ ,‬הן המייצג והן המיוצג‪.‬‬
‫פוקו קורא לכך ה"אדם וכפיליו" ‪ – man and his doubles‬תיאור מדויק להפליא של החוויה‬

‫שמייצרים האמצעים המטא‪-‬תיאטרוניים על הבמה‪.‬‬

‫פרדיגמת הייצוג שלנו קשורה כמובן בתפיסת האמת שלנו ‪ -‬האמת שאנו מייחסים לטענות על העולם‬
‫או לטקסט שלמולו אנו בונים את תמונת המציאות שלנו‪ .‬תמונת העולם של קאנט‪ ,‬ופוקו בעקבותיו‪,‬‬
‫משמעה שאין לנו דרך לדבר על העולם אלא במושגים וקטגוריות שאנחנו מייצרים לעצמנו‪ .‬בהקשר‬
‫השיח הדתי קיימת נטייה להסתיר את הממד הזה ‪ -‬כאשר מדברים על אמת תיאולוגית אנו רוצים‬
‫לחשוב שאנו מדברים על הדברים כשלעצמם‪ .‬כבר חז"ל נדרשו לשאלה הזאת והבינו שאנו מדברים‬
‫על העולם רק דרך המילים והחוויות שיש ברשותנו‪ 23.‬תורת התארים השליליים של הרמב"ם‬
‫קשורה גם היא בנקודה זו ממש ‪ -‬אנו יכולים לדבר על האל רק על דרך השלילה בדיוק בשל‬
‫מוגבלות התפיסה שלנו‪ .‬כל דיבור על דרך החיוב הוא בבחינת הגשמה וייחוס תכונות אנושיות‬

‫‪ 23‬חז"ל שבים ועוסקים בהקשרים רבים בביטוי 'דברה תורה בלשון בני אדם'‪ .‬בשימוש מאוחר יותר‪ ,‬ביטוי‬
‫זה מציין‪ ,‬בין השאר‪ ,‬פער שקיים בין אופן הייצוג בשפה ובין הדברים כהווייתם כפי שעולה למשל מתשובת‬

‫רב האי גאון ‪ -‬מוסאפיה )ליק( סימן צח‪.‬‬

‫‪ ‬גיליון ‪75 34‬‬