Page 105 - תאטרון 43

‫א חגרסיטהר וה דצ גרהמ ה‬

‫המהר"ל‪ :‬הוא עצמו משווע לעזרה‪ ,‬והוא אמור לעזור לנו‪ / .‬הוא‬
‫עצמו שרוי בחשכה‪ ,‬והוא אמור להביא לנו את האור‪ / .‬כולנו‬
‫תלויים בשערה אחת על פי תהום רבה‪ / ,‬והוא‪ ,‬הגואל המיועד‪,‬‬

‫הוא הראשון הקורא לעזרה… (סוף מערכה ‪)1‬‬

‫הגולם‪ ,‬זר בין זרים‪ ,‬שכיר חרב עם תמימות ילדותית‪ ,‬הוא שצריך‬
‫להילחם בהודפי הזרים המקצועיים‪ .‬בכומר טדיאוש שמביים עלילת דם‪,‬‬
‫שטומן בקבוקי דם מתחת למיטות הקבצנים במגדל החמישי‪ ,‬כשכל‬
‫כוונתו היא לסלק מפראג את הזרים לו‪ ,‬את היהודים‪ .‬ללמדכם‬
‫שהאלימות אינה רק מנת חלקם של הזרים המתוסכלים‪ ,‬אלא גם של‬

‫התושבים הישנים במקומות שהזרים הגיעו אליהם זה מכבר‪.‬‬

‫והזר מחפש שייכות‪ ,‬כמו ילד שמחפש משפחה‪ .‬כנראה שזהו יצר קמאי‬
‫בדיוק כמו השנאה והתאווה‪ .‬הרבי ששחרר אותו לחופשי‪ ,‬לקח לו את‬
‫המעט שהיה לו‪ ,‬כי בתור עבד‪ ,‬עדיין היתה לו תחושת שייכות מסוימת‪,‬‬
‫קשר מסוים עם הרבי‪ .‬אבל כעת‪ ,‬אין לו דבר‪ .‬אובדן השייכות הגמור‬
‫מוליד את החטא הגדול מכל – הרג היהודים בבית‪-‬הכנסת‪ .‬כעת‪,‬‬
‫משחקי האלוהים של הרב הביאו לאסון‪ .‬הדם היהודי שנשפך הוא גם על‬
‫ידיו‪ .‬ומעבר לכך‪ ,‬הגולם המשוגע כבר איבד כל רסן והוא כמעט ואונס‬
‫את דבורל‪ ,‬נכדתו של המהר"ל‪ ,‬למרות שלא מתוך אלימות‪ ,‬אלא מתוך‬

‫רצון לקרבה ובשל תאווה שהוא לא מבין אותה עד הסוף‪.‬‬

‫הזר חייב להישמד‪ ,‬מבין הרבי‪ .‬הדרך אכזרית במיוחד‪ .‬הנה הוא נותן לו‬
‫תחושה של שייכות‪ ,‬הוא סוף כל סוף נשאר איתו‪ ,‬ספק מרצון‪ ,‬ספק‬
‫מחוסר ברירה ומפחד הענק המאיים‪ ,‬שחטף אותו‪ .‬הגולם‪ ,‬אפילו לא‬
‫מבין שהוא "אונס" את הרבי להישאר איתו‪ .‬מבחינתו‪ ,‬הנה באמת שוב‬
‫אוהבים אותו‪ .‬הרבי נותן לו משימות‪ ,‬הוא מאפשר לו שוב להיות‬
‫מנוצל והענק התמים שמח לתשומת הלב ומשתף פעולה במה שיביא‬

‫עליו את קיצו‪.‬‬

‫יצירה‬

‫ברגע שיצרת יצירה‪ ,‬הריהי יוצאת לעולם ומקבלת חיים משלה‪ .‬לא‬
‫תמיד בהתאם לציפיות של יוצרה‪ .‬היא גולם‪ .‬אגדת הגולם היא אלגוריה‬
‫פשטנית מאוד ומצד שני עוצמתית ובהירה מאוד לגבי היחס של היוצר‬
‫ליצירתו‪ ,‬ביחס לאי היכולת של היוצר לשלוט‪ ,‬גם אם הוא מאלף אותה‬

‫בקפדנות‪ ,‬באם היצירה תפעל לטוב או לרע ובאיזו עוצמה‪ .‬לשלוט‬

‫‪ 103‬תאטרון ‪ ‬גיליון ‪43‬‬