Page 102 - תאטרון 43
P. 102
וכעת ,אולי כראי לתקופה ,אנו יושבים על נהרות בבל ותוהים
מעין יבוא עזרנו.
הזר
גזענות היא צד אחד של המטבע .הנה הוונציאנים גזענים כלפי היהודים
ורוצים לנצרם .אומרים לנו שגם התופעה הזו התחילה רק עם תחילת
הקפיטליזם החדש ,עם הפגישה ההכרחית בין מי שלא נפגשו עמו קודם.
וגם ,חשוב לזכור ,עם ההצדקה שאפשר לנצל אותם ,לשעבד אותם,
לנצר אותם ,להשמיד אותם .לא רק את היהודים ,גם את הילידים
בעולם החדש .אבל הזר הוא גם השונה .זה שנראה אחרת ,שמדבר
אחרת ,שמתנהג אחרת .המוגבל ,הפגוע ,המשוגע .גם הוא ,משום מה
לא ראוי לאהבתנו .לא תמיד ראוי לחיות .גם הוא נחשב לעתים לתת-
אדם .לחוטב עצים ולשואב מים .כמו אותם עמים נחותים.
בסופו של יום אנו מתאחדים כקהילה נגד הזר .אין לנו ברירה ,מראים
לנו בסיפור הגולם .הזר הוא מסוכן שאולי ייכלה את אויבינו הבאים
להשמידנו ,אבל בשל נחיתותו וחוסר אבחנתו ותסכולו ,הוא ייכלה גם
בנו .אם רק אהבנו ,אם רק טיפחנו ,אם רק קיבלנו.
אלא שהגולם והמהר"ל אחד הם .מראה ,רפלקציה ,אחד של השני.
המהר"ל ראש ליהודים הנרדפים ,יוצר גולם שנרדף בעצמו על-ידי אותו
נרדף .ולכן מבחינתו אין כבר הבדל בין להרוג נוצרים (במצוות אדונו)
או להרוג יהודים (הצוחקים והלועגים לו).
אבל את הזר אנו בוראים ,אנו עושים ממנו זר באי הקבלה שלנו ,בכך
שאנו מראש מחליטים בשבילו מה הוא יהיה ,איך אנו ננצל אותו ,גם
אם נצדיק את הניצול הזה כשליחות .הגולם לא רצה להיווצר .לא רוצה
להיווצר כך כנראה .כבר מראש מזהיר צילו של הגולם את המהר"ל:
צל הגולם :שוב אני מזהיר אותך :אל תברא אותי / .כל מקום
שבו תדרוך רגלי / ,אביא עליו חורבן והרס.
המהר"ל :צל ,הסתלק מכאן / .ריבונו של עולם שלחני לצור
לך צורה / ,להבדיל אותך מאדמת האבנים / ,לנפוח נשמת חיים
בגופך…
צל הגולם :לא רוצה.
המהר"ל :אין שואלים לדעתך / .כל ימיך ולילותיך לעתיד /
כבר רשומים ,וגם כל מעשיך .לא לחיים סתם יצרתיך ,אלא
100תאטרון גיליון 43
