Page 97 - תאטרון 43
P. 97
א חגרסיטהר וה דצ גרהמ ה
אבל אנחנו יהודים ,ישראלים .כל העולם נגדנו ,אנו מרכז העולם .אין
מצב שאנו סיפור משני בהצגה של מישהו אחר .אז מה אם מחוץ
לעולמנו יש מלחמות שלא קשורות בנו .כשזה נוגע אלינו ,כולם
מתאחדים נגדנו ,כלומר גם העולם .ואז ,אז מה אם נאחד את העולם
הישן" ,גן העדן" האבוד הפיאודלי בלמונט ,עם העולם החדש ונציה וגם
עם העולם של עוד מחזה שמתעד את האנטישמיות נגד השמי השחור
האחר) וגם התקשורת .ובתקשורת שולטים ההם ,כלומר אלוהי
התקשורת ,הדוכסית ,הקווין בי ,לבושת שמלת הזהב ,ראש כת הזהב,
המנצחת של מקהלת הסוחרים/השחקנים בהצגה/תקשורת ,זו שיוצרת את
הסיפורים ,זו שמסבירה לשדרנית שעובדת בשבילה ,בראש בודיארי
לחלוטין" :את לא מדווחת על סיפורים ,את יוצרת סיפורים" .אך בסופו
של יום גם מתוודה כי בבלמונט לא שמעו על פוליטיקלי קורקט
(כלומר לא למדו להיות צבועים בקשר לזרים) .לכן אפשר לנצל אותם
כפי שמשתמע ממכתבו של אביה של פורציה משנאתו את אותלו המורי,
רוצח בת-דודו ,ומנחישותו לא לאפשר לבתו להינשא לחתן בצבע חום,
ולכן הוא מורה לסלרינה" :תבהירי לציבור שהעולם נועד לעשירים".
שייכות
שני המחזות נעים בין האישי ובין הקהילתי ,כאשר האישי בסופו של
יום מחפש שייכות .שיילוק הוא הזר ,המהגר ,שרוצה להיטמע בחברה
החדשה ,רוצה באהבה של אנטוניו ,ואילו הגולם הוא אדם שנוצר משום
מקום שמחפש משמעות ,תכלית לחייו וגם אהבה .משום מה בעיבוד
הנוכחי ,בחר אבי עוז בקצה הפסימי של הסקלה .לא תהיה קבלה של
הזר .ולא בגלל שהוא גולם ,לא בן אנוש ,יציר אדם שנוצר מלכתחילה
לשירות (של היחיד ,או של הקהילה ,או של שנייהם) ,אלא בגלל
מלחמת המעמדות .אם סופו של הגולם התבקש בגלל כישלון הניסוי
להכיל את הזר ,שכן ה"גולם קם על יוצרו" ,בעיבוד הנוכחי של הסוחר
מונציה ,גורלו של הזר נקבע מראש כי "כך ההיסטוריה מתקיימת
מקדמת דנא".
לא רק שהמחזה מדבר על דרכו של העולם היום ,הוא מדבר גם על
ההקשר ההיסטורי של אז ,על הגטו של ונציה ,הראשון בעולם ,שעוד
מעט יוקם .ההיסטוריה שלא היתה במחזה השקספירי ושהפכה אותו
לעל-זמני ,טרנס-היסטורי ,הפכה כעת לעיקר .סיפור הסוחר והמלווה
בריבית מוונציה ,אינם רק תואנה לסיפור קומדיה דל-ארטה קלסי,
95תאטרון גיליון 43
